...Palabras

ביקשתי דבר אחד
כנראה את הבלתי אפשרי
בתמימותי המחרידה האמנתי שמגיע לי

לאחרונה העבר החליט לקפוץ אלי לביקור
אנשים, אהבות, זיכרונות אפילו מוזיקה ושירים של אותה תקופה מבצבצים מחדש.
עכשיו כשאני חושבת על זה, מאז שהחלטתי לשוב לביקור "מולדת", לאותו בית שני שבעבר שימש כביתי הראשון,
אותו מקום שאחראי על מי שאני היום, על החברים שיש לי עד היום ולעוד מלא מצבים ואירועים שעיצבו אותי במשך כמעט עשור, צצים להם לפתע כנטיפים מהעבר.

זה התחיל כשלפני חודש אולי קצת פחות, חלמתי עליו, הוא היה כה עצוב שם בחלום עם חולצה כחולה מכופתרת נראה גבוהה משזכרתי אותו וכה יפה מסתכל עלי ולא מעז לגשת ואני כמתעלמת.
לפני כשבוע קיבלתי מייל ממנו, אחרי שנים שלא שמענו זה מזו. זו היתה הפתעה שלא ידעתי איך להגיב עליה,
אפילו טרם שלחתי לו את התגובה שכתבתי, אין לי מושג למה אני מחכה, אבל כל העניין מרגיש לי קצת הזוי.
זה אולי ישמע לא מציאותי אבל בעבר קרו לי לא פעם מצבים בהם חלמתי את העתיד, עתיד שלא תמיד היה קל לחזות או להיווכח לו. בכל אופן, לא היה דבר שיכול היה להזכיר לי אותו ומשום מה הוא החליט להופיע שוב.

עוד ידיד לפתע כתב לי אחרי שנים, גיטריסט שבעבר הרחוק נהגנו לעבוד יחדיו, מגיח משום מקום ושנינו מנהלים שיחת צ'אט הזויה מתאמים ללכת יחדיו להופעה, מדברים על עבודה ומדברים על הא ועל דה.
זו אני שמחפשת צירופי מקרים או ....?
פוף, אין לי מושג אבל נראה לי שהביקור בחודש הבא הולך להיות טעון ביותר

אני לא מרגישה מועקה, נהפוכהו כל טפטוף ועוד טפטוף עושה לי טוב, מחדיר בי חיות מחדש ומקטין את החשש שהיה לי שמא אגיע לביקור והזיכרונות יהיו נטולי "ריח", יאבדו את האותנטיות ואת הערך והמשמעות הרבה שהיו נצורים בי.
משהו בי השתנה, וזה עושה לי טוב, אולי הוא צדק במה שכתב לי, אני לאט לאט מפנימה, וזה עושה לי טוב בניגוד למה שזה עורר בי בתחילה.

היום שמעתי שיר שאני והחבר'ה נהגנו להאזין לו ללא הרף, זה היה אחד הלהיטם של אותה תקופה.
אייייי... אין כמו להתרפק על זיכרונות מהעבר בעיקר על הטובים שבניהם
המילים של השיר אולי חזקות ולמי שמבין במקצת קשות אבל הזיכרון מתוק 😄


http://www.youtube.com/watch?v=4sdTkHWSWuA&feature=related

וטוב טוב טוב לי על הלב...
לה ללה לה ללה לה ללההה
לילה טוב:)

בימים שכאלו...
כמה מילות חוכמה לא יזיקו


http://www.youtube.com/watch?v=Nipxbmscyq0&feature=player_embedded

me ciento triste
quiero y no quiero
busco algo que no lo conozco
a veces me pregunto si existe
no lo se
no se que quiero
olvide como es soñar
como es tener ilusiones
quiero parar el tiempo
dejar de pensar tanto
las fotos de mi vida se pasan tan rápido
no consigo parar y poder puntar para decir eso
no lo se que es lo que quiero
no se lo que necesito
me quedo sin palabras
sin saber
sin querer
sin poder
por dios porque soy tan triste
no creo que existe lo que mi alma ruega de tener
querer de tener alegría
la alegría de mi vida
la deseo tanto
tanto sin poder tener la


http://www.youtube.com/watch?v=Y2K0o0t1dbE

הכרתי אותו לפני כ 10 שנים
הוא תמיד מגיח בתקופות קריטיות בחיי
בעיקר בתקופות שאני מרגישה הכי חרא בעולם
כשנמאס לי מהעולם וכשנמאס לי מבני אדם וכשהכי בא לי לשנוא את כולם
ואז משום מקום הוא חוזר לחיי
וזה מדהים כי זה קורה גם כששנינו נמצאים ביבשות שונות הוא תמיד מופיע
לפני מספר ימים כתבתי בלוג מלא בזעם, כעס, שנאה, פרקתי את הכול קיללתי המון אבל הבלוג לא נשמר
טעות מערכת אבל מה שנאמר אי אפשר לשחזר ולאומר מחדש
מה שהרגשתי לא ניתן לשכתב שוב
ואז הוא הופיע כמו מלאך, כמו קוסם שאומר לי "אלו רילקס" : )
ספרתי לו שאני שוב בדילמה שמעסיקה אותי בתקופות חרא כמו עכשיו
אם אני נורמלית, אם אני בסדר, אם מותר לי או אם אסור לי ועוד מחשבות מתסכלות
שהמרכיב המשותף זה התסכול שלא מבינים אותי או שלפחות ככה אני מרגישה
ואז הוא מגיח ונותן לי להרגיש הכי טוב שבעולם, הכי "נורמלית" שאני רוצה להרגיש, הכי נחשקת, מושכת, מקסימה
ומחויכת שאפשר
שם נקודה לשטף ה"התחרעות" שלי על העולם, מרגיע את הדרמה קווין שבי, ואת הרצון לשנוא ולהקיא על כולם
לפתע אני מרגישה שכן יש בי מקום להכיל ולהיות מוכלת, שכן אני רוצה שוב לרצות, שוב לחלום, שוב להתעורר למציאות שאני רוצה לחיות בה.
הוא מסוג הממתקים שאפשר רק לנגוס בהם, לטעום אותם אבל לא לקבל אותם כי הוא שייך לעולם אחר.
אבל גם זה טוב, גם זה מספיק כי הוא משאיר לי מקום לרצות עולם וחיים משלי
אם יש משהו שהתברכתי בו בעולם האינטרסנט, חשדני, ולא רגיש, להם אני קוראת מלאכים אנושיים והם החברים שלי.
פעם חברה טובה אמרה לי משפט מדהים
" Friends are angels who lift us to our feet when our wings have trouble remembering how to fly."
ובמקרה שלי זה ממש כך.
עדיין בא לי לקלל ולכעוס ו... אבל אני יותר מדי מחויכת כרגע בשביל באמת לרצות זאת
אז אולי בעצם אני כבר לא צריכה את כל ה"דרייב" הזה בשביל להמשיך כי מצאתי שוב דרך לפרוק את החרא שבפנים גם בלי הכעס שיש בי, זה זז לעת עתה הצידה כי במרכז יש משהו יותר נעים שמניע אותי כרגע
איזה כייף לי:)

הכל טוב ויפה
נחמד
רגוע
סופרת עד 10, נושמת עמוק...

רק דבר קטן וחשוב!!!!!


אנשים שלא מבינים אותי - צאו לי מהחיים


לילה טוב:)

איזה חנטריש 😄

אייייי..... כמה קל להרגיע אותי, כמעט באותה מידה שאתה מצליח לשגע אותי
קשה לי לוותר עליך למרות שאת לא עושה לי חיים קלים אמרת... ונראה כאילו המשפט רצה לצאת מפי שלי חח...

אמרנו את שאמרנו, הבהרנו את שהבהרנו...
עכשיו יותר קל. אולי הדרך הכי טובה היא לא להגדיר את הדרך

זה מדהים כמה כוח יש במחשבה, באימרה, במילה...
אני ש"צוחקת" על מילים, מודעת לכוחן.

תודה לכם יקיריי על הדאגה והתמיכה ולך על ההבנה, לפעמים אתה שוכח שאני זה ...אני 😄
חסרת רוע טוטאלי, ייצור מעולם אחר של ממש <ולא אני לא מחמיאה לעצמי בשעת חולשה> :))

וכפי שניסחה איזו ציפור קטנה וחמודה <למרות שיותר גדולה ממה שהיא חושבת>
אני צריכה שקט וקצת מנוחה...
כי אני .... אותך יותר מדי 😄

יום עצמאות תרתי משמע שמח לכולנו...
😄

שנה עברה, ככה טענת הא...
שנה שאולי קצת יותר מדי זמן אני טוענת.
אז בוא נסגור את מעגל השנה ואסכם אותה כמעניינת אבל מתישה.
עייפתי מלהתעצבן,
עייפתי מלצפות כשמראש ידעתי שאסור לי.
יש לך את היכולות המדהימים להמם אותי ולא תמיד לטובה יקירי
ולי יש את היכולת להתעצבן עליך ברמות שלא אוהבת ולא מעוניינת להכיר
אולי זה עושה לך את זה אבל מה שבטוח לי לא.
שמחה שהיה לי העונג להכיר אותך, מיוחד תמיד היית ותישאר עבורי ולכן שומרת לך איפושהו מקום בליבי.
תקופה עם עליות ומורדות, בלבולים והבנות, רכבת הרים ללא הפסקה שתמיד ממשיכה הלאה בדרכה לא עוצרת לשנייה:)
סוג הקשר בניינו תמיד מעלה בי חיוך ותהייה...
כמו 2 צידי מגנט אנחנו מתהפכים ללאו הרף נצמדים בעצמה שכמותה לא מתוארת ויחד עם זאת דוחים אחד את השני בעוצמה לא מובנת.
אני ..אני.
אין לך מה להתרגז או להפגע...
כל שעושה אף פעם לא מכוונה תחילה רק בגלל אהבה גדולה, אז נסה לקבל בהבנה והפנמה שהכל לטובה.
וכמו תמיד...
תמיד אוהב אותך מפלצת קטנה ומתוקה שלי:)


מבקשת לא להגיב על הבלוג תודה!

אני נורמאלית?!
שאלה שאני לא פעם חוזרת ושואלת את יקיריי
אני רוצה להיות נורמאלית!

אבל... מה זה בעצם להיות נורמאלי?
לפי מה מודדים את הנורמאלי?

ו... אולי בעצם הנורמל קשור לאני המאמין שלי, לאופי, לנוכחות שכל אחד מאיתנו מקרין, למה שאני מייצג ואולי פשוט קשור לתקופה שאנחנו עוברים.
ו... אולי הנורמל הוא כשאתה מודע לדרך שבחרת כי היא שלך, בה אתה מאמין ודרכה אתה כנה עם עצמך.

המממ.. אז אולי אני בעצם נורמאלית אם אני מתייחסת לכל זה?
ואולי מה שבעצם משנה, זה מה שעושה אותי מאושרת, אז נורמאלית -לא נורמאלית, זה באמת משנה?

אייייי... דידי חברתי משכבר הימים, כמה צחוק ובכי מהלנו בשיחתנו על הנושא, ממש רכבת הרים של הרהורים לכאן ולשם, חחחחחחה - זה היה משחרר
ואתה nene יפה שלי, שמבין <לפחות מנסה> ומקבל אותי בכול מצב כשאני "נורמאלית" וכשאני "לא נורמאלית" שולחת נשיקה מתוקה:) נו... משעמם לא יכול להיות לך איתי חחחחחה...

בכל אופן, חייבת לצטט את דידי בכמה משפטים שאני נוטה להאמין שנכונים ושגורמים לי לחייך:)
,La gente creativa no es normal"
no es nuestra culpa que somos inteligentes - a normales"
<וזה די מסכם את מי שאנחנו, בין שאר הדברים חחח.. כמה שאני צנועה לפעמים, גוואו!>

ואולי בעצם אם היינו נורמאלים לא היינו מנהלות את השיחה הזו, בכך היא חתמה את הנושא
ואני חותמת אותו ש... אני נורמאלית ביחס לעצמי, ביחס למי ומה שאני מייצגת - אותי.

אז....אני נורמאלית?!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחה....