לאחרונה העבר החליט לקפוץ אלי לביקור
אנשים, אהבות, זיכרונות אפילו מוזיקה ושירים של אותה תקופה מבצבצים מחדש.
עכשיו כשאני חושבת על זה, מאז שהחלטתי לשוב לביקור "מולדת", לאותו בית שני שבעבר שימש כביתי הראשון,
אותו מקום שאחראי על מי שאני היום, על החברים שיש לי עד היום ולעוד מלא מצבים ואירועים שעיצבו אותי במשך כמעט עשור, צצים להם לפתע כנטיפים מהעבר.
זה התחיל כשלפני חודש אולי קצת פחות, חלמתי עליו, הוא היה כה עצוב שם בחלום עם חולצה כחולה מכופתרת נראה גבוהה משזכרתי אותו וכה יפה מסתכל עלי ולא מעז לגשת ואני כמתעלמת.
לפני כשבוע קיבלתי מייל ממנו, אחרי שנים שלא שמענו זה מזו. זו היתה הפתעה שלא ידעתי איך להגיב עליה,
אפילו טרם שלחתי לו את התגובה שכתבתי, אין לי מושג למה אני מחכה, אבל כל העניין מרגיש לי קצת הזוי.
זה אולי ישמע לא מציאותי אבל בעבר קרו לי לא פעם מצבים בהם חלמתי את העתיד, עתיד שלא תמיד היה קל לחזות או להיווכח לו. בכל אופן, לא היה דבר שיכול היה להזכיר לי אותו ומשום מה הוא החליט להופיע שוב.
עוד ידיד לפתע כתב לי אחרי שנים, גיטריסט שבעבר הרחוק נהגנו לעבוד יחדיו, מגיח משום מקום ושנינו מנהלים שיחת צ'אט הזויה מתאמים ללכת יחדיו להופעה, מדברים על עבודה ומדברים על הא ועל דה.
זו אני שמחפשת צירופי מקרים או ....?
פוף, אין לי מושג אבל נראה לי שהביקור בחודש הבא הולך להיות טעון ביותר
אני לא מרגישה מועקה, נהפוכהו כל טפטוף ועוד טפטוף עושה לי טוב, מחדיר בי חיות מחדש ומקטין את החשש שהיה לי שמא אגיע לביקור והזיכרונות יהיו נטולי "ריח", יאבדו את האותנטיות ואת הערך והמשמעות הרבה שהיו נצורים בי.
משהו בי השתנה, וזה עושה לי טוב, אולי הוא צדק במה שכתב לי, אני לאט לאט מפנימה, וזה עושה לי טוב בניגוד למה שזה עורר בי בתחילה.
היום שמעתי שיר שאני והחבר'ה נהגנו להאזין לו ללא הרף, זה היה אחד הלהיטם של אותה תקופה.
אייייי... אין כמו להתרפק על זיכרונות מהעבר בעיקר על הטובים שבניהם
המילים של השיר אולי חזקות ולמי שמבין במקצת קשות אבל הזיכרון מתוק 😄
לפני 14 שנים. 28 ביולי 2010 בשעה 20:09