לפני 17 שנים. 8 במרץ 2007 בשעה 11:44
מילים ראשונות כזונתך.
כל המעמד גורם לי רטט לא מוסבר. הציפייה לפגישה עושה לי פיק ברכיים.
הידיעה הברורה שאוטוטו מתחיל המסע הזה, הצלילה השקטה הזו מטה.
או בעצם מה זה אוטוטו? אני כבר שם.
הקול שלך, הניגון שבו, הדיקציה הכל כך מסוימת. הטקסיות הזו, בעלת הגון האצילי משהו.
אפילו במעמד המוגבל הזה של שיחת טלפון, אתה יוצר סביבי שקט הזוי. עוצמת עיניים וסופגת את המילים שלך, שוחה בתוך המנגינה.
זונתך... הזונה שלך. מחכה בקוצר רוח.
