תשוקות מחדר המיטות.

הדלת נסגרה בטריקה.
מולי נגלה גבר מסודר,שיערו קצר ופניו מגולחים מהבוקר. לבוש חולצת צווארון סינית ועליה חליפה כחולה כהה מגוהצת, צבעו בהיר אך ניתן להבחין בשיזוף, עיניו הכחולות את הים מזכירות והריח חריף ... ניחוח בושם יקר שנשפך עד בלי דיייי.
איך אין בזה כל רע כי כולי עכשיו עסוקה בתהייה : " בטח נשוי .. + 3 ילדים ...אישה קטנה וחטובה. אחחח.. כמה שווה. מיותר לציין .. בלה בלהה בללהה..!"
בוהה בי בשקט בזמן שאני חושבת ומחייך בחיוך שובה ועונה:
"יאיר ******** , נעים מאוד !" ומושיט לעברי את היד.
"אני המזכיר האישי של *******", סוגר את הלפטופ ומביט בי בריכוז.
עדיין מביטה חסרת מנוחה,אך ללא הועיל, לא מצליחה להבין מאין מוכרות לי פניו או שמא אלו רק עיניו המהטות כעיניי הגרביל ?! 😄
מחשבותיי ננעצות בי כמסמר, לרוב אני מזהה כבר בשניה הראשונה.
שבויה במבוך של מחשבה ... לא מצליחה ליצור תגובה !
...... "לי, נעים מאוד !" מורידה חיוך ועונה בזריזות חזרה.. ושוב שתיקה.

החלונות ברכב מושחרים ועיני הנהג ננעצות בי ללא רבב דרך המראה, כך בשקט מהצד.
יאיר מעדכן אותי במספר פרטים לגבי הפגישה: " כמה היא חשובה, ומה המטרה ... איפה יש מקום לשאלות ומה מידת הרצינות ." ואני רק זוכרת שראיתי את היציאה מהרצליה.
כ- 20 דקות נסיעה והגענו. אין לי מושג לאן, כי הייתי עסוקה במחשבה ואין לי מושג לאיפה ??? כי לא התייחסתי לדרך - יופי לי ... עכשיו אני ממש בשליטה.
לרגע אפילו ה"אני" שלי מתערער - זאת שמכירה כל "חור" בארץ לא מצליחה לזהות את השכונה ויותר גרוע לא מרגישה בנוח לשאול את יאיר.
הנהג, גבר בסביבות גיל ה -30, שחום , נמוך ובנוי היטב מרכיב משקפיים דקות שמעניקות לו מראה לבבי פותח את דלת המכונית ומסמן לי עם הראש והיד "בבקשה, זאת היציאה".
בטון גברי אומר בצאתי: "שיהיה לך בהצלחה" ואני מחייכת בחזרה עם "תודה".
"כמה נחמד להיות בעשירון העליון .....נהג חתיך ו"פמליה" כה יפה...המממ..." עוברת לה עוד מחשבה.
דרך חניון מואר ומאוורר אנו נכנסים למעלית שלוקחת אותנו מעלה לתוך בית בין 3 קומות.
במעלית אני מיישרת את בגדי ומעבירה את אצבעות ידיי בשערי, מוודא שהכל נמצא במקומו אך המחשבה על יאיר עדין לא סגורה. המעלית נפתחת ויאיר מסמן לי ימינה בחיוך.
דרך מסדרון לא ארוך המיוחד עם ריצפה מבריקה כמראה אנחנו מגיעים לדלת רחבה עשוייה עץ מלא ... יאיר מכניס את ידו לג'קט ומוציא כרטיס/מפתח מגנטי.
באותו הרגע חש ביד אוחזת בחוזקה על כתפו וגופי כבר קרוב מתחכך בשלו.
" אני יודעת מי אתה ! "
אומרת בלחש לאוזנו וחיוך רטוב על שפתיי.
עיניי נעוצות עתה בשלו ...
ובמבט טועמת שוב מגופו.

TO BE CON..............
זה זמן לעבודה.