מאדים בשמי הלילה

תקציר הפרקים הקודמים: רדבלוד הציניקן העתיק ותלמידתו החדשה וליריה עוברים לתוך בית בו יתרחש חינוכה. וליריה מתפתה אחרי יורי - תלמידו הנאה של איוון ראש חברת ההובלות, שמבטיח לה להשביע את הרעב שלה למגע.

ווליריה ניענעה את רגליה והקישה בעקביה על קיר הקניון. גג הקניון עצמו התברר כמקום נטוש ולא נקי במיוחד. יורי וידא שאין מצלמות על הגג.
"המצלמות האלו עושות הרבה בעיות." סיפר "בגלל זה הפסקתי לפתות בני אדם בבארים."
אבל הגג התברר כמקום ללא מצלמות, ויורי נעמד מאחורי ווליריה ועיסה את כתפיה בשתיקה.
ווליריה שמה לב שכאשר לא הסתכלה עליו התשוקה אליו והרצון לרצות אותו ירדו פלאים. היא עדיין הייתה מאוד מגורה אבל כבר לא הייתה בטוחה שזה רעיון טוב לשכב עם יורי. לא רעיון טוב כלל. יורי מצידו הפסיק לעסות את כתפיה והתיישב לצידה.
"אם כבר לא בא לך עליי זה בסדר" אמר לה כעבור זמן קצר.
ווליריה הסתובבה בגבה אל הרחוב והניחה את רגליה על האספלט שציפה את הגג. הוא פלט עדיין את החום שאגר במשך היום והסריח... כמו אספלט, למעשה.
"אני פשוט לא בטוחה שזה רעיון טוב" אמרה, מופתעת מהקול הגבוה שיצא מפיה. היא שמעה את יורי מסתובב גם כן.
"אם את לא בטוחה אז לא נעשה כלום. אנחנו לא חייבים שום דבר זה לזו"
ווליריה קמה על רגליה וצעדה לאורך הגג. יורי הלך אחריה והעניין החל להרגיז אותה.
"איך אתה עושה את זה?" שאלה אותו ועצרה.
"עושה... מה?" ענה יורי, אם כי הוא נשמע מבודח. אידיוט.
ווליריה הסתובבה אליו בכעס. "אתה יודע בדיוק מה אתה עושה" צעקה עליו "אל תחשוב שלא שמתי לב!"
הסטירה לא הייתה חזקה אך אוזניה של ווליריה צילצלו מעט. היא הניחה יד על לחיה בעלבון.
"אני אולי צעיר מאוד" אמר יורי, כעס בקולו "אבל את עדיין תינוקת. אל תתחצפי"
ווליריה הרהרה לרגע. היא לא התכוונה להתנצל, אבל היא זכרה את דבריו של רדבלוד.
"טוב... אני לא אעשה זאת שוב" אמרה בהיסוס, מוותרת. היא לא צפתה את האלימות הזו מצד יורי. היא החליטה שלא כדאי להסתבך איתו.
"אבל את צודקת" אמר יורי "ניסיתי לפתות אותך."
"למה?"
יורי גיחך. "סתם ככה, לראות אם אני יכול. לבדוק כמה זמן יקח לי לשפר את השיא שלי"
"השיא שלך?"
"שתי דקות ועשרים שניות" אמר יורי בגאוות מה.
וויליריה זקפה גבה. "אני עובד על יכולות הפיתוי שלי עכשיו. זה שיא הזמן בו שיכנעתי מישהי לשכב איתי."
ווליריה תהתה אם להתרשם, במיוחד כי היה דבר מה מבחיל ברעיון.
"אני לא רוצה להעליב" אמר יורי "אבל איתך הייתי בטוח שאני אשבור את השיא הזה"
ווליריה סובבה את גבה בכעס. איזה שחצן.
היא שמעה את יורי מתיישב שוב על החומה הנמוכה שהקיפה את הגג.
"האמת" אמר יורי "שזה לא משהו. אדון איוון אומר שעשר שניות זה מתקרב ליותר מידי."
וויליריה התרשמה בכל זאת. היא התיישבה במרחק של כמטר מיורי, נזכרת בלילה הראשון בו פגשה את רדבלוד. הנערה ההיא... נראה היה שהיא הופנטה לרדבלוד כמעט מיד.
"אני עובדת על יכולת שכנוע" אמרה ווליריה. איוון גיחך.
"בשנה הקרובה את עובדת על להיות ערפד."
וויליריה חייכה בתשובה.
"לא רע" אמר יורי לאחר כמה שניות "בשביל תינוקת"
אבל הוא לא נשמע מזלזל. ווליריה המשיכה להקיש בעקביה על קיר הקניון. כאשר הרימה את מבטה יכלה לראות את הבית שבו השתכנו.
המשאית עדיין חנתה שם, המילים "הובלות אוקטובר" בשחור על רקע אדום היו ברורות גם בחושך. יורי שתק והיא שמחה על כך, לא התחשק לה לדבר כרגע. היא התבוננה בשכונה. הכל היה שקט. היא ראתה כמה חתולי רחוב, אדם שיצא לריצה ואישה שטיילה עם כלב ממש מתחתיה. הכלב עצר ורחרח, והחל למשוך ברצועה הלאה מהמקום. מכוניות לא נסעו. כאשר האישה עם הכלב התרחקה היא הביטה ביורי, שקלט את מבטה.
"זה לילה יפה" אמר בהרהור "אני שמח לכמה שעות חופש". ווליריה הסכימה, המנוחה מרדבלוד הייתה נעימה למדיי.
"אמרת קודם שיש לך חבר חרפד" אמרה ווליריה לאחר שהגיע למסקנה שאולי יורי אדיוט, אבל היא תבלה איתו עוד מספר שעות - ואין סיבה לקלקל גם אותן. יורי הנהן. "אני רואה אותו לפעמים. אנחנו מתכתבים קצת דרך האינטרנט."
ווליריה שתקה.
"יש לי עוד כמה חברים מהטירונות, אבל קשה לשמור על קשר כל עוד אנחנו בהכשרה. אנחנו נפגשים רק במסיבות, ואז חוץ מכמה הנהונים קצת קשה לדבר."
"כן, יש רעש חזק במסיבות" אמרה ווליריה קדורנית
"התכוונתי למסיבות של ערפדים" אמר יורי "בהן הרעש הוא לא הבעיה"
"אז... מה הבעיה?" שאלה ווליריה. רדבלוד הזכיר מסיבות קודם. בעיה בהן עלולה להיות... בעייתית.
"קצת קשה לדבר עם מישהו בצד השני של החדר כאשר אותו דופקים בתחת ואתה עסוק בלמצוץ לאיזה חבר של האדון שלך" אמר יורי במרירות. ווליריה התחלחלה.
"יש מסיבה עוד מעט, לא?" שאלה
יורי הנהנן "אבל אין לך מה לדאוג ביינתיים, כמעט אף פעם לא מכניסים פנימה תינוקות"
"רדבלוד אמר ש..."
"את צריכה לומר 'האדון רדבלוד'" תיקן אותה יורי בזעף "את לא יכולה לדבר על האדון שלך כמו על מישהו סתמי"
ווליריה הנהנה. "אקח זאת לתשומת ליבי". טמבל, הוסיפה בליבה.
"את חייבת לעשות את זה" אמר יורי בחומרה "את צריכה לכבד אותו"
"אבל..." אמרה ווליריה
"ככה זה אצל ערפדים" אמר יורי בחומרה "אין לך מה לעשות. מי שמעלייך – חייב בכבוד. המורה שלך במיוחד."
ווליריה הרכינה את ראשה. "אני עדיין לא ממש מבינה איך כל זה הולך". ואין לי אפילו מושג מה זה, כל זה. היא החליטה לא לציין בפניו שכאשר ניסה לפתות אותה לא טרח עם כל כינויי האדנות האלו.
"את עדיין תינוקת" אמר יורי בסלחנות "את עדיין לומדת. בשלב מסויים תביני למה וזה יהיה קל יותר."
"בכל מקרה" חזרה ווליריה לנושא הקודם "אדון רדבלוד אמר שאנחנו הולכים למסיבה"
"יש שתיים. יש אחת לא רשמית, שיש בה הרבה פעמים בני אדם, ויש את המסיבה שלנו"
"גם את זה הוא אמר"
יורי משך בכתפיו. "בכל מקרה, הכניסה הראשונה שלך תהיה לפחות בגיל שנה, כאשר תלמדי להתנהג בצורה מניחה את הדעת". הוא הביט בה וגיחך.
"אני באמת מתנהגת נורא?" שאלה ווליריה
"אפילו אני רואה את זה" אמר יורי, אך נעצר. תחתיהם עברה מכונית בעלת גג פתוח שהרעש שיצא ממנה הרעיד את אוזניה של ווליריה באופן לא נעים.
"אז... מה הקטע של המסיבות?" שאלה
"טוב" אמר יורי, ונשמע היה לה לפתע שהוא נהנה מאוד להסביר "המסיבה הלא רשמית, דווקא לא נראית ככה." ווליריה זקפה גבה.
"כולם באים בחליפות, מדברים עסקים"
"עסקים?"
יורי שפשף את האצבע המורה ואגודלו. "יש לערפדים הרבה עסקים עם בני אדם. כאשר הכסף זורם, הדם זורם"
"ו... למה צריך מסיבה?"
"זה... סוג של מסיבת קוקטייל. ככה הם קושרים קשרים עם בני אדם, או בין כל מיני חברות. המסיבה הזו נעשית כל שנה, ונחשבת ליוקרתית אצל בני אדם. מגיעים לשם כל מיני אנשים שחושבים את עצמם."
ווליריה חשבה מעט. "אז... למה צריך מתלמדים כמונו?"
יורי גיחך. "לפעמים לוקחים אותנו למלצר או משהו כזה, פעם אני עשיתי את זה" הוא הוציא את לשונו בהבעת גועל. "ולפעמים צריך איזה פרצוף יפה שיתלה על הזרוע של האדון. את יודעת, טוב לעסקים"
ווליריה לא הייתה בטוחה שהיא מבינה. למעשה, כל העניין נשמע לה אווילי להפליא. כאשר עמדה לומר זאת שמה לב שיורי נראה דרוך מקודם. לפני שהספיקה לשאול ראתה את יורי מצביע על המשאית. מכונית בעלת גג פתוח חנתה לצידה, וחבורה קולנית יצאה החוצה, מנפנפת ידיים לכיוון הסבלים.
"יש צרות" אמר יורי, וקפץ מטה. ווליריה מיהרה אחריו.

חבורת הצעירים עמדה מחוץ למכונית, בידיהם בקבוקים עם משקאות, וריח תוקפני נודף מהם. גם מהצד השני של הרחוב ווליריה התחלחלה. יורי אחז בידה בחוזקה. הצעירים עמדו ולעגו לסבלים. חלק לא קטן מהלעג שלהם היה על המבטא. הסבלים עצמם התעלמו מהם לחלוטין, והמשיכו לעבוד אם כי בשקט רב יותר.
"בטח שמעו אותם מדברים ברוסית או משהו" מלמל יורי "אני שונא כאשר זה קורה. וחצי מהחברה שלנו מעולם לא היו ברוסיה."
ווליריה נרעדה בחרדה קלה. משהו בחבורת הצעירים הזו היה מאוד לא נעים.
"מה נעשה?" שאלה ווליריה
"בינתיים, כלום" אמר יורי ומשך את ווליריה לעבר צל קרוב "נראה אם זה מדרדר"
נראה היה שמאדים לא האיר את פניו לערפדים באותו לילה. הצעקות של החבורה נעשו חזקות יותר ותוקפניות יותר, ונראה היה שחלק מהסבלים הערפדים מתקשים להתאפק.
"למה הם לא עושים כלום?" שאלה ווליריה
"אף אחד לא רוצה להסתבך במכות ולהרביץ חזק מידי. זה יכול להוביל לבירורים לא נעימים." מלמל יורי. הצעקות של החבורה נעשו רועשות יותר ויותר.
"שקט אתם שם בחוץ" נשמעה צרחה מאחד הבתים הסמוכים.
"שקט, כלבה מטומטמת" צעק אחד מהנערים בהחבורה, הרים אבן וזרק בכיוון הבית. האור שדלק בחלון אותו הבית כבה. ווליריה החלה לחוש שהחבורה הזו כנראה עושה צרות באופן סידרתי בשכונה.
"זה לא מוצא חן בעיניי" אמרה ווליריה. "גם בעיניי לא" אמר יורי. הוא שלח את ידו לכיס במכנסיו והוציא טלפון סלולרי, וחייג מספר במהירות. הוא חיכה זמן מה. וחייג שוב. לאחר מספר חיוגים נשמע קול ממורמר.
נימת קולו של יורי הייתה זהירה ומלאת כבוד. הוא דיבר והקשיב. והקשיב שוב. וליריה המשיכה לעקוב אחר מעשי בני הנוער, לאחר שהבינה שיורי כנראה ידבר עם אדונו רק ברוסית. היא לא ראתה שום שינוי מיוחד במצב החבורה הרעשנית, אבל שמה לב לכך שחלק מהערפדים מתאפקים לא לחשוף את ניביהם. בשלב מסויים התקרב אחד הנערים לשני ערפדים שנשאו ארון יחדיו. בתחילה הוא נשא אליהם גידופים, אבל משהתעלמו ממנו רץ אליהם בחוזקה ודחף את עצמו על הארון. הערפדים החזיקו את הארון במקומו, אך הדלת נשברה, פוצעת מעט את הנער בכתפו. אחד הערפדים שאחז פלט קללה ארוכה ומטונפת, ולא ברוסית לשם שינוי. נימת קולו של יורי עברה לתחינה.
כל הערפדים הורידו את הרהיטים שנשאו. הערפד שקילל התכופף ואחז בצאוורונו של הנער.
"שברת את הארון, מכוער אחד" ירק, זוכר להוסיף מבטא רק לחציו השני של המשפט. שאר הנערים התקבצו.
"הי, עזוב אותו, רוסי מסריח" צעק אחד הנערים, ואלו התקרבו באיום אל הערפד והנער.
שאר הערפדים התקבצו סביבו, משלבים את ידיהם באיום. אחד הערפדים, ששריריו מתחו את החולצה לגבול יכולתה, נעמד לפניהם ושילב את זרועותיו. וליריה שמה לב לרטט הקל שבזווית פיו. ולקעקועים הרבים על זרועותיו. היא התרשמה. היא לא הייתה בטוחה שהייתה רוצה להסתבך עם בן אנוש שנראה כך.אך הנערים כנראה לא התרשמו. הם התקרבו יותר. וליריה שמה לב בפאניקה שחבורת הנערים כללה לא את יושביה של מכונית אחת, אלא של כמה מכוניות. כנראה מדובר במסיבה כיתתית כלשהיא. בריח הכהל באוויר לא ניתן היה לטעות – ווליריה הבינה שחלק לא קטן ממנו לא נדף מהערפדים.
"אתה אמרת חבר שלי רוסי מסריח?" שאל הערפד המגודל באיום. ווליריה תהתה האם יתכן והמבטא של הערפד הזה אכן אותנטי. הערפד שאחז בצאוורונו של הנער ששבר את הארון דחף אותו בעדינות ממנו. הנער נפל בכל זאת והתרחק. הערפד שאחז קודם בארון הניח את ידו על כתפו של הערפד המגודל ואמר דבר מה.
הנערים החלו לחקות את המבטא הרוסי. הערפד המגודל הסמיק מכעס.
"אתם רוצים לחטוף מכות?!" שאל את הנערים "עוד מילה אחת שלכם ואני רוצח את כולכם כאן!" צעק.
הנערים רק צחקו. "נראה אותך, אתה לא מפחיד!" אמר נער אחר והוציא סכין מכיסו.
וליריה שמה לב שהיא כוססת את ציפורניה בפאניקה. יורי היה עסוק בשיחת הטלפון. היא חייבת לנסות לשכנע את הנערים לעשות משהו... או לקרא למשטרה, או להסיח את דעתם. היא שמה לב לאבן שהייתה מונחת לצידה. היא שקלה את האבן בידה, וקמה על רגליה והחלה לגשת באיטיות אל הנערים. היא שמה לב שעוד שניים הוציאו סכין.
נער נוסף צעק כמה קללות אל הערפדים. אחד הערפדים כנראה לא הצליח להתאפק עוד וענה לו. הנער התפרץ בזעם ובעט בשידה שעמדה לא רחוק ממנו. הערפדים רק התרגזו יותר. ווליריה ניגשה מהצד אל מי שנראה כמנהיג החבורה. נראה היה שאיש לא שם לב אליה. היא חייכה את החיוך המוצלח ביותר שהצליחה לגייס, החביאה את האבן בידה וטפחה בעדינות על כתפו. הוא קפץ בהפתעה.
"סליחה" שאלה בקול המטופש ביותר שהצליחה לגייס "איך אני מגיעה לקניון?"
הנער בהה בה בהפתעה במשך שניות אחדות. וליריה הרחיבה את חיוכה, מרכזת את כל כוח רצונה בלהפנט את המנהיג.
"הנה הזונה שלהם הגיעה" שמעה קול מאחוריה וידיים גסות אחזו בשדיה. וליריה צרחה בזעם, ודרכה בכוח על הרגל הקרובה. היא פספסה ולא גרמה לנזק רציני אך נראה שהרגיזה את הנערים ואיבדה את תשומת הלב של הנער.
"תראו תראו מה יש לנו כאן" חייך הנער שעד כה היה מהופנט.
"תעזבו אותה, ילדים טפשים" שמעה את קולו של הערפד המגודל. נראה היה שהוא רק ליבה את הרוחות, כי היא ראתה נער שהניף סכין לעברה, כל הנערים החלו לנוע באופן כאילו אקראי סביבה, דוחפים וממששים אותה, וראתה כמה נערים מתנפלים על אחד הערפדים.
"זו אשמתי" חשבה בבהלה וניסתה להתגונן מהמכות, ולא להחזיר, נזכרת סוף סוף שלא כדאי למשוך תשומת לב.

וליריה הרימה את ראשה בתמיהה והלם. שקט היה ברחוב. היא ניסתה להזכר לרגע מה היא עושה והיכן היא נמצאת. היא שמה לב שיד של נער כלשהו נמצאת עמוק תחת חולצתה. היא הוציאה את ידו והביטה בנער ההמום עדיין. הערפד המגודל הושיב בשאט נפש נער על הקרקע. כמה ערפדים ניסו לסדר את הנזק של הרהיטים. וליריה שמה לב לערפד השמן ורדבלוד, עומדים לצד המשאית בשקט. היא שמה לב לניצוץ כועס בעיני שניהם. היא שמעה את צעדיו של יורי וראתה שניגש לערפד השמן ומכופף את ראשו בהכנעה. וליריה שמה לב שהיא מחזיקה דבר מה בידה. זו הייתה אבן. היא תהתה מדוע היא מחזיקה אותה, ושמטה אותה לרצפה.
"שבו" שמעה את קולו של רדבלוד. כל הנערים התיישבו בבת אחת. וליריה מצאה את עצמה על הרצפה גם כן. הערפדים סביבה החלו לסדר את הרהיטים שפוזרו, והכניסו אותם לתוך הבית, בזריזות ערפדית. הערפד השמן הזיז את ידו לעבר הנערים. "לכו הבייתה, לכו לישון" לחש. אחד אחד הנערים קמו, המומים, וגררו עצמם אל הרכבים שלהם. לאט לאט החלה להבין להזכר מה קרה. היא הביטה אל הנערים. הם התנהגו באפאטיות מוחלטת. הם התיישבו בשקט מוחלט ברכבים ונסעו משם. וליריה המשיכה לשבת באומללות על הכביש. השקט צלצל באוזניה. שתי ידיים אחזו תחת בתי השחי שלה והרימו אותה לעמידה. היא הביטה לאחור וראתה שזה הערפד המגודל. כאשר הציב אותה על הקרקע כשלה שוב. הבנה משונה במוחה אמרה לה שלא תוכל לעמוד עד שיורו לה אחרת, או תזרח השמש. לפני שפגעו ברכיה בקרקע הורמה שוב. הערפד המשיך לאחוז בה תחת בתי שחיה כאילו הייתה אגרטל ולקח אותה אל רדבלוד. יורי עמד לצד אדונו והיא שמעה מלמול מהוסס מפיו. כולם נראו מרוגזים מעט.
"היא אשמה?" שאל רדבלוד את הערפד מאחוריה. וליריה הרכינה את ראשה באשמה. היא הבינה לפתע שהסתבכה. הערפד שתק שניות אחדות.
"קצת" אמר לבסוף, מבטאו בולט "בסוף היו נותנים מכות גם ככה"
"אני מתנצל" אמר רדבלוד
וליריה חשה את הערפד מעביר בזריזות יד תחת ברכיה ומערסל אותה. הוא הביט בפניה.
"תינוקת טפשה. עדיין לא מבינה כלום" אמר לאחר שניות אחדות.
"זה לא מוריד מחומרת המעשה שלה" אמר רדבלוד בשקט "היא צריכה לקבל עונש"
הערפד אמר לרדבלוד דבר מה ברוסית. רדבלוד ענה לו. לאחר חילופי משפטים אחדים, רדבלוד פנה אליה.
"דמיטרי אוסטינוב הסכים להשתתף בעונש שלך, והוא סולח לך." אמר לה בשקט "תגידי לו תודה"
וליריה הרימה את עיניה אל פניו הקשוחות של דמיטרי. "תודה, הבכיר" אמרה בהכנעה.
"ובאופן עקרוני, את גם צריכה להתנצל לפני איוון פאנפילוב". וליריה העבירה את מבטה סביב. היא לא הצליחה להזכר מיהו איוון. היא זכרה שיורי דיבר עליו... אבל כל מאורעות הערב היו מאוד מטושטשים במוחה. דמיטרי סובב אותה אל הערפד השמן. ווליריה נזכרה שזהו אכן אדונו של יורי, אם כי לא הצליחה לזכור הרבה מעבר לכך.
וליריה הרכינה את ראשה בהכנעה הרבה ביותר שיכלה. "סלח לי, הבכיר איוון פאנפילוב" אמרה. איוון גיחך.
"לפחות היית מצחיקה" אמר "כאשר נתקעת עם פרצוף ממש מטופש כמו בני האדם הקטנים האלו כאן"
כמה גיחוכי ערפדים הקיפו אותה "או כמו עכשיו, כאשר את לא יכולה לעמוד אפילו"
"ישמעו על זה אפילו במוסקבה" אמר אחד הערפדים. איוון הביט בו בחומרה והערפד התנצל. וליריה הבינה שהיא נמצאת בצרות עמוקות למדי.
"כאשר תסיימו, אתם יכולים ללכת הבייתה" הורה איוון לערפדים "אני רוצה לסיים כאן כמה דברים." "דמיטרי, בבקשה תכניס ווליריה פנימה." אמר רדבלוד "אם אתה עדיין מוכן להשתתף בעונש שלה, אתה מוזמן להישאר. " דמיטרי חייך חיוך מרוצה ופנה אל הבית.

~~~~
דמטירי אוסטינוב בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91
*כל קשר בין ערפדים, מתים או מתים פחות, לאנשים, חיים או חיים פחות מקרי בהחלט. ערפדים בעלי שמות של אנשים מפורסמים אינם בני דמות של האנשים עצמם אלא אמצו לעצמם שמות אלו מסיבות שונות.