החיים זה זין.

אני ממש שונאת לבלוע.
אך אם תצווה עליי לבלוע – אעשה זאת.
ואם תצווה עליי ליהנות מהבליעה, יהיה לי קשה, אבל אאלץ את עצמי.
אם תצווה עליי בקולך הסמכותי: תרצי את זה, תרצי את זה הכי בעולם, בתאווה. תאכלי לי את השפיך לא כי אני אומר לך, אלא כי את הכי רוצה בעולם. אחשוב על זה כמה שניות. אבל אעשה זאת.

מאסטר יקר, אני הכי רוצה לרצות אותך בעולם, ולכן לא אחשיב זאת כמניפולציה זולה שנועדה להשפיל את כלבתך הפותה ולגרום לך לחוש כוח ועליונות. להפך, אני יודעת שתמיד תרצה רק בטובתי. אני לוקחת בחשבון שבקשתך, גם אם מניעיה אינם נהירים לי, נובעת מכך שכל רצונך בעולם הוא לחנך אותי להיות ראויה לבלוע את זרעך האלוהי. ברור לי כי כל זה נובע מכוונות טובות, ומכך שאתה, מאסטר, מבקש לשייך לך את השפחונת הכי שפחתית וכלבתית, כפי שראוי שתהיה לך, מלך השולטים.
וזה יגרום לי לחפש את המקום הנסתר הזה בתוכי שבעצם אוהב שפיך, ולא רק אוהב אותו, אלא גם מפנטז עליו. למרות שזה די משמין, מגעיל אותי מאוד ובפירוש הייתי מעדיפה לאכול במקום זה איזה סטייק טוב. מדיום רייר.
אני מאמינה באמונה שלמה שאפשר לאלף אותי לאהוב את זה. אפשר להרגיל אותי לקבל שפיך לגרון. אפשר לגרום לאסוציאציות חיוביות כל כך בזמן שאתה מזיין לי את הגרון, כך שבאמת לא אחוש את טעם זירמתך החמצמצה, אלא רק את העונג הצרוף של להיות זונה מושפלת בלי זיבה. לפחות, בינתיים.

גם אם זה ייקח זמן, מאסטר יקר, אתה תשבור לי את הגבול וגם את הלסת.
כי יותר מהכל אני רוצה לעשות לך טוב.
ואני אעשה לך, מאסטר, תרצה או לא תרצה.
הבנת? תפנים!