נפילי

מכירים את זה שאתם רואים מישהו הולך לעשות את הטעות של החיים שלו, הולך לעשות צעד שיגרום לו להמון המון המון המון המון (ואני לא מגזימה) צער?

ואתם צופים מן הצד - באמת בלי אמוציות - כי זה לא מישהו שספציפית קשור אליכם או מאוד מאוד קרוב אליכם - כזה מכר כזה...

ואתם יודעים שיש לכם שתי אפשרויות:

האחת, לרחם מרחוק ולהמשיך הלאה עם חייכם...

השניה, לדפוק לו על הכתף בעדינות וללחוש לו באוזן, בשקט בשקט, בלי שאף אחד אחר ישמע, שהוא הולך לעשות את טעות חייו (או כבר עושה אותה).

האפשרות הראשונה, קלה יחסית מבחינה מסויימת- כי היא חוסכת לך-עצמך המון צער וכאב מצד אחד למרות שהיא משאירה קצת רגשי אשמה, אבל תמיד אפשר לומר שממילא אין מה לעשות ושהאיש הזה אדם בוגר ואם הוא לא שם לב, זו בעיה שלו.

האפשרות השניה, לעומת זאת, תגרום לך-עצמך המון כאב ותסב לך צער לא מועט כי ברור שתהיה כאן מלחמה ובסוף אתה תצא ה"לא בסדר" למרות שאתה רק השליח והתכוונת לעשות רק טוב... אבל אולי יש איזשהו סיכוי שתצליח להציל את הבנאדם הזה שניה לפני שהוא נופל לבור שכורים לו והוא לא שם לב....

ומאיפה אני יודעת שיש שם בור ? כי אני עצמי נפלתי לכזה בור. אבל אני יודעת, שגם לו מישהו היה דופק לי על הכתף ומזהיר אותי, לא הייתי מסוגלת לזהות את הבור. גם לו היו מוכיחים לי (איך אפשר בכלל להוכיח דבר כזה?), אני מניחה שהייתי כועסת על מי שהיה מנסה לעשות את זה ואני מניחה שהבור עצמו היה עושה למזהיר רצח אופי כזה (והבור הזה מאוד מוצלח בזה), שהייתי בטוחה שמי שמזהיר אותי סתם מקנא.


אז מה עושים ?

את עוד לא יודעת את זה, אבל את עושה את טעות חייך ואת עומדת ליפול לבור שיהיה לך לא קל לטפס ממנו. ויש לך אחריות בעולם הזה, כך שלא רק את תיפגעי.

ואתה, אתה פשוט בן של זונה.
אתה מחפש אותן אחת אחת. מחפש את האמהית שתטפל בך. שתרווה אותך. שתיתן לך את מה שאתה לא מסוגל לתת לעצמך. אתה מגיע בתחפושת של הדבר שהיא צריכה, הכי מקסים בעולם, חלומה של כל אישה, יודע לומר בדיוק מה שצריך ולעשות את המחוות הקטנות האלה שממיסות אותה, ואתה יודע שזה לא בסדר, ואתה יודע שהנפילה תבוא ופשוט לא אכפת לך. אתה צריך את מה שאתה צריך ומי שתיפגע בדרך ממש לא מעניינת אותך.

למה ללכת לטיפול ? למה לעשות את זה בצורה הקשה והארוכה אם אפשר פשוט לפגוע במי שמן הסתם תרצה לתת לך את העולם?


אתה מציג את עצמך כקורבן, כשלמעשה הקורבנות האמיתיים הן הנשים שאתה בוחר (כן בוחר!) למצוץ את לשדן.

אני בזה לך.
סמרטוט רצפה ספוג במי ביוב טהור בעיני יחסית אליך.

אתה מנסה לקבל ממני תשומת לב כבר די הרבה זמן.

הנה הצלחת.

ובזה תמה התייחסותי אליך.

בלי שמץ של כבוד,

נפילי.