נפילי

תודה לטונה - בינתיים:

גם זה יעבור
מילים: איתי זבולון וניר דנן
לחן: איתי זבולון וניר דנן

מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, אה?
והעולם כאילו כלום, מסתובב, אה?
מה אני אגיד לך? בוא נראה...
לא, אין לי קלישאות לזרוק בכל מקרה,
אם זה כואב, אז זה כואב,
אני פה, אם תרצה ככה, לשתות... לשפוך ת׳לב,
קשה לראות רואה אותך דועך
וגם שמע אולי מוקדם להתלכלך,
הרי אולי עוד תחזרו, אולי תהיה עוד חתונה...
בעצם פאק איט, בת זונה,
יאללה, שידעו שזה כואב,
גם לפרס שברו פעם ת'לב,
גבר, עם מה הוא מתמודד?
רגשות אשם, רחמים, לב בודד,
אני מבין שקצת קשה להתעודד
אבל בדקתי ת׳סטטיסטיקה ושמע:

גם זה יעבור
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס,
גם זה יעבור
כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס,
גם זה יעבור
כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב...
הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...

והימים עוברים לאט,
פתאום הכי קשה זה בשבת,
פתאום עצות באות במאסה,
כולם נהיו פרופסורים לבאסה,
הבט בכוס המלאה,
מזגתי בה קצת ויסקי, זה יתפוס לעוד שעה,
אין לי עצות כי מי אני?
אתה חכם, אתה מבין שזה זמני,
כן, נכון, תישאר קצת מצולק,
החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק,
ואיך אמרו חז"ל?
עוד תגיע אהבה ובסוף תגיד מזל,
עד אז, שים ת'ראש על דיונה,
באוזניות ת'דיסק של טונה,
אני צריך אותך חזק,
שכשאני אהיה למטה, תזכיר לי ש..

גם זה יעבור
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס,
גם זה יעבור
כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס,
גם זה יעבור
כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב...
הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...
כמו הטוקשואו, כמו נאפסטר, סודה קלאב,
גם זה יעבור
כמו נטסקייפ, כמו בלוקבאסטר, ערוצי זהב,
גם זה יעבור
כמו באג אלפיים, הטמגוצ׳י, תראה בקרוב...
הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...
כמו קפולסקי, כמו הפאוצ', הTLV,
גם זה יעבור
כמו הטירנוזאורוס, כמו הגראנג', מספר קווי,
גם זה יעבור,
כמו רות גונזלס, רונן חרזי, דנה מודן,

כמו הסקיני, הטברנה, להקת עדן, אייל ברקן
כמו האלק הוגן, כמו האנגובר, מיכל זוארץ, ריצ'רד גיר
חנוך רוזן ,סאדם חוסיין, סרטי בורקס, קארין אופיר
כמו טלעד, כמו הפוגים, המקרנה, התמימות
כמו הסקטים, פיטר אנדרה, האטארי, הבדידות..

זמן מרפא את הכל מרפא את הכל הוא מרפא את הכל

גיליתי את הביצוע המדהים הזה בלינק הבא:

(שווה להמתין את הפרסומת)

אני חושבת שהמילים של השיר שמבצעות Pointer Sisters די מסכמות את איך שאני מרגישה.

אתה רוצה את אהבתי? Jump!

ובתרגום חופשי: תתאמץ להראות לי את זה.

נפילי.

Songwriters

MITCHELL, STEPHEN C/SKARDINA, GARY PAUL/SHARRON, MARTI

בשבוע שעבר רכשתי מספר מוצרים כבדים.

בניסיון להעלות אותם לדירתי, נוצרו לאורך זרועותיי שטפי דם פנימיים (המטומות) במקומת שבהן היה מגע בין הארגז ובין הזרוע.

ביום שלמחרת, כשהגעתי לעבודה, חשפתי את זרועותיי המנוקדות בכחול בפני עמיתותיי לעבודה והצהרתי:

יקירותיי,

עשיתי סקס אתמול...

הס הושלך בחדר.

(הן לא יודעות - לפחות לפי הידוע לי)

אחרי שתי שניות, כדי לאפשר להן להמשיך לנשום, הסברתי את המקור האמיתי לסימנים הכחולים...

הן דווקא הצטערו על האמת...

(במידה מסויימת... גם אני 😄 )

נפילי (משועשעת).

כשפתחתי את הבלוג הזה, כיוונתי להוראות הפעלה...

הנה עוד הוראה:

אני זקוקה להמון צומי.

מודיעה מראש.

אם אתה רוצה להיות איתי בקשר,

אתה צריך להשקיע.

אני לא מצפה שלא תעבוד, שלא תהיה עם הילדים שלך, שלא יהיו לך חברים ובטח לא מצפה שתוותר על המשפחה שלך או על סתם זמן פנוי שמצאת בין כל היתר...

אני כן מצפה להיות איפשהו על הסקאלה הזו של מוצצי הצומי שיש בחיים שלך.

אם עובר יום שלם ולא דיברנו, סימן שמשהו לא תקין.

ו"דיברנו", זה לא אומר לשלוח פיקסלים... "דיברנו" זה לשמוע את הקול שלך, בין היתר אומר לי כמה התגעגעת וכמה אתה כבר רוצה שניפגש (בטח בהתחלה...).

אם עובר יום שלם, ושלחת לי פיקסל או שניים, כאלה פרווה שמדווחים לי שאתה עמוס... ושום דבר מעבר לכך,

לי זה אומר שאני ממש לא מעניינת אותך; שלא מצאת את השניה וחצי לכתוב לי שאתה רוצה אותי או לתת לי את התחושה שאני קיימת ביקום שלך.

אני צריכה להרגיש רצויה בקשר.

בעיניך זה סימן לתלותיות? סימן שאנחנו לא מתאימים.

יש לך שבוע קשה?

אני צריכה פיצוי.

ואין, אבל אין לעולם, מצב שאתה נכנס לוואטצאפ ולא קורא הודעה ששלחתי לך, ובטח שאין מצב שאתה לא מגיב.

אם אתה חושב שכל מה שכתוב לעיל הוא גבב של שטויות,

אל תטרח.

אתה לא מעניין אותי.

נפילי.

אני מגדלת את התאומים שלי לבד.

האבא הביולוגי שלהם בקושי נוגע בחייהם

ואם ייעלם היום, ההפסד מבחינתם יהיה אפסי.

מאז שחזרתי ל"שוק", אני שמה לב עד כמה זה מוזר בעיני אנשים

שאין לי סופי שבוע פנויים (שלא לדבר על ימים באמצע השבוע).

הילדים שלי (נשמות טהורות שמדהימות אותי בכל יום מחדש עם האיכויות שלהם - טפו חמסה), תמיד אצלי.

משמע, שגם אם אפתח את עצמי להיכרות (עובדים על זה...),

יש לי בעיה של מיקום כשהקשר יתפתח קדימה...

זו עוד נקודה להתייחסות כשמסתכלים על הדבר המורכב הזה שמתכנה כאן "נפילי".

בא לי לצאת היום. אוף.

נפילי.

... but if you try

sometimes...

you'll get what you need...

אני בדילמה.

עדכנתי את הפרופיל שלי עכשיו כי גיליתי שהוא לא מגביל צעירים

ואני מוצאת שיותר ויותר צעירים פונים אלי/

הכי נורא זה לקורא משפט בסגנון: "אני נמשך לנשים מבוגרות" או "נשים מבוגרות עושות לי את זה".

באמא'שך?

כל כך מחמיא לי שאני נחשבת ל"נשים מבוגרות"...

זה לא שמה שכתבתי בפרופיל או בבלוג מצא חן בעיניך,

זו לא ה"אדם" שמאחורי הפיקסלים,

זה הגיל שלי.

משהו שלא מייחד אותי מכל אישה אחרת בגילי

וככה אתה רוצה להתחיל איתי?

לא מעניין.

חוץ מזה, אני רוצה גבר להזדקן איתו.

ולכן, הוא צריך להיות במצב שלהביא עוד ילדים לעולם זו לא אופציה.

בנוסף להיותו מצחיק, פנוי לחלוטין (אפילו לא פרוד), לא מעשן ובוגר מספיק,

הוא גם צריך להיות בעל אמצעים כדי לממן את הבילויים המשותפים שלנו...ורק אותם.

לא בקטע של "תשלום" וגם לא בקטע שוביניסטי ש"הגבר צריך לשלם"...

סדר העדיפויות שלי לא מאפשר את זה בזמן הקרוב.

אז מה?

הצלחתי לסנן כמה פניות, או שזה ימשיך כפי שהיה קודם לכן?

נפילי.

הרגע הזה שמישהו שמכיר אותך מהעולם הזה, יוצר קשר באתר היכרויות ונילי.

הרגע הזה שאת פונה אליו בשאלה תמימה והוא מזכיר לך שהייתם יחד.

הרגע הזה שהסניליות (מגיל צעיר מאוד) ממש מעיקה.

יהיה טוב.

נפילי.

עברו מאז שכתבתי כאן לאחרונה.

זה היה לכבוד יום הולדתה של ברווזי (צפרטד).

אני מוצאת את עצמי נכנסת לכאן בתדירות גבוהה יחסית (פעמיים בשבוע... זה גבוה יחסית לקודם).

ואני שואלת את עצמי: למה?

ואני עונה לעצמי (כזו אני, קצת מפוצלת) שכאן זה מקום מוכר (למרות שהניקים משתנים כל הזמן ולפעמים גם האנשים מאחורי הניקים).

שיש כאן מעין תחושה של "בית" (היי כלובי), של מקום שאפשר להגיע אליו, לקשקש בצ'ט עם האנשים שמאחורי הניקים המוכרים ועם הניקים הלא מוכרים מתוך היכרות בסיסית עם המקום.

למרות שאני כבר מזמן לא חלק מהעולם הזה, נראה לי שלעולם לא באמת יוצאים מכאן, זה רק זמני כל הזמן.

וכששואלים אותי: איפה היית?

אני משיבה (משתדלת להיות מנומסת תמיד): חיים.

למרות שיש מעין עונג בחזרה לכאן, החיים האמיתיים נמצאים בחוץ.

אני יודעת שאני לא מחדשת שום דבר, אבל זה מה שרציתי לכתוב היום.

נשיקות למי שאני אוהבת,

נפילי.

[b][b]