כשפתחתי את הבלוג הזה, כיוונתי להוראות הפעלה...
הנה עוד הוראה:
אני זקוקה להמון צומי.
מודיעה מראש.
אם אתה רוצה להיות איתי בקשר,
אתה צריך להשקיע.
אני לא מצפה שלא תעבוד, שלא תהיה עם הילדים שלך, שלא יהיו לך חברים ובטח לא מצפה שתוותר על המשפחה שלך או על סתם זמן פנוי שמצאת בין כל היתר...
אני כן מצפה להיות איפשהו על הסקאלה הזו של מוצצי הצומי שיש בחיים שלך.
אם עובר יום שלם ולא דיברנו, סימן שמשהו לא תקין.
ו"דיברנו", זה לא אומר לשלוח פיקסלים... "דיברנו" זה לשמוע את הקול שלך, בין היתר אומר לי כמה התגעגעת וכמה אתה כבר רוצה שניפגש (בטח בהתחלה...).
אם עובר יום שלם, ושלחת לי פיקסל או שניים, כאלה פרווה שמדווחים לי שאתה עמוס... ושום דבר מעבר לכך,
לי זה אומר שאני ממש לא מעניינת אותך; שלא מצאת את השניה וחצי לכתוב לי שאתה רוצה אותי או לתת לי את התחושה שאני קיימת ביקום שלך.
אני צריכה להרגיש רצויה בקשר.
בעיניך זה סימן לתלותיות? סימן שאנחנו לא מתאימים.
יש לך שבוע קשה?
אני צריכה פיצוי.
ואין, אבל אין לעולם, מצב שאתה נכנס לוואטצאפ ולא קורא הודעה ששלחתי לך, ובטח שאין מצב שאתה לא מגיב.
אם אתה חושב שכל מה שכתוב לעיל הוא גבב של שטויות,
אל תטרח.
אתה לא מעניין אותי.
נפילי.
