נפילי

הסבר קצר לפני
הפוסט הזה נכתב כאן כי כאן הבלוג שלי מצוי.
אין כל קשר בין הנרשם למטה ובין סקס בכלל ובדסם בפרט.
מי שמחפש שערוריות - נא לזפזפ הלאה.


אתמול - החזה שלי התנפח בגאווה.

ה"חברה" בה אנו חיים נתנה לי אישור רשמי בצורת תעודת בית ספר שהילדים שלי מדהימים.
מה אתם אומרים ???? (בנימה צינית ביותר)

כאילו שלא ידעתי שיש לי שני ילדים מדהימים !
מדהימים !

אין לי מילה אחרת לתאר אותם. אין מילה שתתאר את כל המורכבויות הקטנות האלה שמרכיבות את שני פלאי הטבע המקסימים האלה.

ועדיין,
לקבל את התעודות שלהם, ולראות שחור על גבי תעודה שכל מה שידעתי כבר מזמן, מקבל משנה תוקף מגורמים חיצוניים שבאים במגע עם הילד - חלקם מספר מאוד מצומצם של שעות במהלך השבוע, זה עושה משהו.

היה לי יום מטורף אתמול. חזרתי הביתה מאוחר אחרי נסיעות בכל מיני מקומות בארץ. אחרי שהבית שקט ...

הצצתי שוב בתעודות. הפעם בשקט, בלי הלחץ של הילדים ושל היום ...
חייכתי
ומיד התחלתי לזלוג.
מרוב גאווה.
היה לי קשה להכיל את האושר הזה.
ערכתי בירור עם עצמי - מה עכשיו ? על מה את בוכה עכשיו?

סתם רציתי לדבר עם מישהו באותו הרגע, לא חברה טובה או חבר טוב... (מקסימים ככל שיהיו)
רציתי לדבר איתך. עם בן הזוג שלי.
עם מי שמבין את היום יום שלי וחיי איתי את חיי ויודע את כל הפרטים היומיומיים הקטנים והמאבקים הלא קלים שחלקם לפחות אחראיים לתעודות היפות הללו.

שום דבר לא בא לי בקלות - ואני מעריכה.
בהחלט מעריכה את מה שכן ניתן לי.
(ועדיין רוצה עוד).

נפילי אמא גאה ואשה בודדה.