המקום שלי

מאז שאני זוכרת אני כותבת
זה הדרך שלי להוציא דברים החוצה
מגיל הבגרות כתבתי יומן, היום זה בלוג
כל הסודות שלא יכולתי לספר לאף אחד כתבתי שם
תמיד הייתי החברה של כולם אבל שומרת הכל לעצמי.
עד היום מעניין אותי מי בסוף מצא אותם וקרא אותם.
אחרי שאזבתי הבית ובאתי לכאן אין לי מושג מה קרה להם.

השיר הראשון כתבתי בגיל 14 בערך ובשביל השעשוע אכתוב אותו גם כאן.
אבל רק החלק הראשון כי לא זוכרת השאר וכמו היומנים גם השירים נעלמו.

יש משהוא משחרר בלכתוב ולהוציא הכל החוצה וכבר כמה זמן אני עושה חשבון
מה לכתוב ומה לא לכתוב בבלוג שלי
האם אני כלכך חלשה שאני כבר משרתת כולם או פשוט כלכך חזקה שמפחדת לראות לכולם?

אתמול כבר לא יכולתי, כמו הר געש שמתמלא בתוכי....כתבתי.
היום כבר יום חדש, בהיר יותר
חשבון, אמנם הצד החזק שלי אני לא אעשה כאן
ככה אני וכך תקבל אותי

וחברים תזכרו השיר הבא היה מילדה בת 14 אז בלי יותר מידי צחוקים 😄

The autumn leaves are falling to the ground
In the early morning only the birds make a sound
The sun says goodbye to the ruler of love and takes over the day
I see life through the eyes of love, since you have come my way

יום רגוע לכולנו