הנסיעה היית בסדר אך כבר עשיתי חצי ממנה בבוקר
בשבילו יהיה ארוך יותר וכל יום
המקום נמצא קרוב לים שכן אפשר להגיד שהיה נוף מדהים אבל לא מאמינה שילדים ישימו לב לזה
נכנסים בתוך המושב
מגיעים לשער חשמלי ענק עם שומר, לא זה לא בית הספר זאת בית נעורים
בתוך השטח נמצא עוד שער גדול וזאת בית הספר
נכון אין קשר בין הבית נעורים והבית ספר הם ס''כ שוכרים שטח
אבל זאת לא ממש דרך להוריד סטיגמות
הרגשתי כאילו אני נכנסת לכלא וישר הלב נתקע בגרון
ישבתי עם המנהל
מודיעה על ההתנגדות שלי ופורשת קלף קלף על השולחן
הוא מקשיב אמר שמבין אבל במחשבה שניה שלי
אני בעצם כבר עושה נזק ועושה את עצמי עויינת
הקשבתי וכן אולי באמת זאת המקום בשבילו בבחינת לימודית
אבל
זה יפגע לפני שזה יעזור
מה עם הילדים אחרים ששם?
משפט אחד אומר שהילדים עם אינטליגנציה תקינה אבל משפט שני
"יש אפילו ילדים שסיימו בגרות וקיבלו רישיון נהגה"
אם הם ילדים רגילים למה זה מפתיע כלכך?
כן הם עושים התאמה לכל ילד
כן יש חוגים וסוסים וחיות
אבל
אבל....מילה כלכך קטנה עם כלכך הרבה ספק
קבעתי עוד פגישה איתו שבוע הבא וגם הילד יבוא
נראה אם יצליח לשכנע אותו
אם כן אולי אתן צ'נס
הדבר היחיד שבטוח מהסיפור
איפה שהוא נמצא כרגע
לא ישאר שנה הבא
לפני 18 שנים. יום שלישי, 17 ביוני 2008 בשעה 12:02