אז כן יש לי כוחות חדשים
וכן אני מרוצה מהחיים
וכן לאט לאט הכל מתחיל להסתדר
אז למה אני מרגישה שאני פשוט הרמתי ידיים?
כאילו אבדתי תקווה ופשוט מורידה ראש ומפסיקה להלחם.....בהכל
רשמתי אותו היום לחינוך מיוחד
סיפור של שנה שכמעט הכל רשום כאן
וכנראה לקרת סיום......או שרק מתחיל
נחמה אחת קטנה, שלקחתי אותו היום לבית הספר, המאמן ג'ודו שלו נכנס
הוא מאמן גם שם
לפחות פנים אחד שמוכרת לו
בצד אחד הבית ספר ניצחו וזה לא מה שרציתי
אבל היה לי ברור שלא אשאיר אותו שם שנה הבא
בצד שני אולי בסוף זה כן יהיה הכי טוב עבורו
הזמן יגידו אם עשיתי נכון
אבל האם עשיתי הכל? האם נלחמתי עד הסוף....?
ומה איתי?
הרמתי ידיים גם בחיים שלי?
משחקת שנהנית מהחופש ועצמאות
מסרבת כל הזדמנות חדשה שיש לי
ולמה?
זה מה שאני באמת רוצה? לפרפר??
? או שפשוט גם כאן הרמתי ידיים
נשמע פואטי..."השפחה הבלתי מבויתת"..אהבתי
אבל זה מה שאני רוצה להיות?
זורקת כל האנרגיה בתוך העבודה
זה מספק
אבל זה לא הכל בחיים
חיה בתוך בלון הליום בזמן אחרון
הכל משמח, ומלא אוויר שגורם לי לעופף
אבל וכנראה התפוצץ לי הבלון
ונשארתי שוב עם שאלות ללא תשובות..
לפני 17 שנים. יום שלישי, 24 ביוני 2008 בשעה 15:35