טרקלין של שליטה

המאסטר שלי, מעניק לי מתנה של שיעבוד, בערב יום העצמאות.

הוא נותן את ברכתו לעצמאותי כמלכה השולטת על עבד ו/או שפחה,
והוא מעניק לי את האושר להיות שלו, שייכת באופן הטוטאלי ביותר.
הוא מעניק לי סשן, שעומקו ואיכותו יכולים להתקיים רק עם אמון מוחלט ושייכות מבפנים כמו שקיימת ביננו.

אני, תלמידתו של המאסטרו , אני יודעת, שבדסמ איכותי מתחיל בהכרות כנה ועמוקה. ורצון נבנה להשלט / לשלוט שנרקם בין שנים.
רק על גבי היחסים והקרבה המיוחד של קשר שליטה ההשפלה מרוממת, הכאב מרגש, העונג הופך לאנרגיות העוברות משולט לנשלט וחזרה.

הסשן הופך לריקוד נפלא.

ככה, לאור נרות, לצלילי שנסונים צרפתיים
הרקיד את גופי ונשמתי אמש, ביצירה מופלאה.

Thank you, Master
Your's
Q

נ.ב.
אני חווה בסשן את האופן שהוא מביא אותי לנקודות בהן הקצה נעלם.
אני מתמוגגת על ספייס של התמסרות ושל כאב, כשפחה
ומהצד, החלק של המלכה שבי מתבונן ומתפעל ולומד,
אשרי שזכיתי למאסטרו דגול שמעצב את המאלפת שבי.

אשרי שעשאני מלכה.
אשרי שעשאני שפחה
מודה לו, על שהוא ממשיך לעצב ולזכך אותי.
מודה לו, על שפתח בפני את הדלתות לעולם הזה.

שלו.