|
|
|
אתמול בלילה בשקט סוף סוף אמרתי את מה שאני מרגישה בפנים "את שקרנית"
משקרת לבחורה שבמראה עם החיוך שלך,
משקרת לרוב חברייך עם הכל מצויין,
משקרת לבחורה שחושבת שהכל מסעיר אצלך,
משקרת לבחור שבדיוק עכשיו עזבת,
הכל דממה עכשיו אין שום תירוץ שישתיק את השקר שלך. שקרנית.
מאחת שאוהבת אירועים משפחתיים זה נהיה לסבל.
כל הקטע המשפחתי הזה שזה לא מדבר עם זה, זאת לא מדברת עם זאת נהיה מאוס בעיניי.
בעיקר שאנו מצד המבודדים, אירוע משפחתי אנו 3 בשולחן, האירוע שלנו אבל אנו זרים בו.
הזרות מוכרת לי היא כל הזמן מזכירה לי שאני לא שייכת ובאירוע הזה הברזל עדין צורב בגוף, אתה יודע איזה צד אתה למרות שאתה מבין שהוא לא הכי צודק, אבל זה המהות של המשפחה להישאר אכשהו מחוברים למרות שברשת יש הרבה מאוד חורים.
הפעם זה ממש כאב, לראות הצד הכל כך מכוער של אי הבנה, מרירות כעס ולא להצליח לעזור לאחות ובסוף כמובן לצאת מופסד.
להגיע אפילו למסקנה שארצה מישהו שהמהות המשפחתית של מי אני לא יעניין אותו עוד זר אחד שאולי משפחתו קצת יותר מאוחדרת אבל לא מתערבת. שיסכים להתחתן ברבנות/ בית כנסת, כשלא אעבור את זה שוב.
אני יודעת שלכל משפחה יש את הבעיות שלה אבל אכשהו נראה לי תמיד שאנו יוצאים המופסדים שאין כל שייכות ובסופו של דבר אנו יוצאי הדופן אצלנו הכל דפוק ורק אצלנו חתונות או בריתות נגמרים בריב, כעס אחד גדול. אז למה בעצם לערוך אותם איזה שמחה זה יביא לך בסופו של דבר??
סוף סוף אחד שמבין מה הולך בקופסא הזאת, כייף לנו יחד בדברים הקטנים בעיקר. מחזר מפנק ודיי יפה.
אבל בחיים שום דבר לא כשאתה רוצה, במיטה וזה כבר סיפור אחר.
תאווה למילוי, לכאב, לתשוקה אבל הגודל ובעיקר התחושה לא מאפשר את כל זה. בלי שליטה אני נכוות , מבואסת מבאסת אבל זה גדול ממני. לא יכולה להתכחש למה שאני רוצה, זקוקה ניזונה.
הוא מבולבל כי אני ישירה, אומרת, למרות שכואב לי כי אני מכאיבה אבל זה מושרש בי להניח את הקלפים על השולחן גם אם זה יעלה לי בחיוך בבוקר, תחושת ביטחון וכפיות להיות ביחד.
הינה הסיבוב השני מתחיל שאת סופו אני כבר יודעת, אנחת חלושה של תחושת החמצה.
היא רק בת 21 אבל היא כבר בחרה את אהובה, הולידה ילדה לעולם, פותחת לה קליניקה בקרוב , יודעת עוד כמה ילדים,מתיי ואך, קנתה דירה ובעיקר מאוד מאושרת. אני בת 33 בין זוג נראה כחלום , ילדים פחד, מטרד, מה כבר אוכל להעניק ובעצם למה? עבודה עדיין בין 2 עדיין לא יודעת מה הכי נכון ומתאים לי עתיד נראה לי כמקום רחוק חיה בעיקר את הרגע , מתוכנן מקס למחר, דירה אין מצב שאתחייב לאיזה 28 שנה שקשה לי להתחייב לחיבור כבלים לשנה ואושר אני לא מאושרת.
אך בת 21 הגיעה לכל כך הרבה תובנות, אומץ , מיקוד לדעת בדיוק מה מתאים לה ומה היא רוצה בחייה ואני בת 33 ואין לי שמץ , שמץ של מידע אודותי. אני מרגישה כל כך אבודה.
מעט מאוד סרטים שיגרמו לך לקפץ, לתהות ולרצות.
נקודת פריצה אחד מהם, אני משערת שאין גלשן שלא צפה בסרט הזה. פשוט ענק.
לא שאני גלשנית אבל בסרט הזה יש בהחלט משהו.
לחיות מעבר , לא להיות חלק מהעדר, אומנם הם עוברים על החוק (בצורה עדינה (: ) בשביל זה ..
אבל זה בהחלט סם החיים, כל הגוף שלי רותך, מזל טלה מגיעה אומנם לרתיחה פעם ביום מינימום אבל עכשיון ,אך,, שכחתי אך לרתוח כך.
הדבר הבא,, אומנם תמיד רציתי,, אבל אין השנה זה יהיה הדבר הבא: צניחה חופשית. עפ"י הנאמר" לעשות אהבה עם האלים,,,"
ובקשר לגלישה, אסתפק באחד כזה, שהאופקים שלו שונים מהבדר"כ, אחד שלא מפחד מהסכנה וחיי את הרגע.
כן זה בהחלט עושה לי את זה לחיות על חוד השערה, אין סמים (לא שאני עושה) שיגיעו לרמת אנדרנלין שכזאת,, כך אמרו חכמים ממני.
קדימה לתפיסת הגל הבא.
מבחינתי השנה מתחילה ביום ההולדת שלי, כן בדיוק טלה טיפוסית הכל מתחיל ונגמר בה.
השנה לא חגגתי במיוחד, קודם כל לא התחשק לי שנית אמרתי לעצמי אולי אם אתחיל שונה את השנה זה יגמר שונה ושלישית יש עוד כמה סיבות שלא בא לי לכתוב אותם כי בסה"כ אני במצב רוח מצויין ולא בא לי להיכנס בדברים הפחות.
אז מה אאחל לי השנה, בשונה לשנים קודמות שזה היה סקס, סקס, אהבה וכן סקס. מה שלא טרם רבות כי לצערי אני לא מהמזדדינות רק מאלה שאומרים מגניב למי שכן.
הפעם אאחל לי בריאות, כסף ואהבה,, מעניין אך השנים משנים לך את צורת החשיבה.
בריאות כי לא משנה מה יש לך זה לא שווה בלי.
כסף כי אין מה לעשות בלי כסף אתה לא קיים וכן יקומו יפי הנפש יגידו קפיטליסטית אבל אין מה לעשות זאת עובדה.
ואהבה כן אהבה כזו שהיה שווה לחיות בשבילה.
יש בי חיות לחיים נצנוץ שלא ממומש ואני מפחדת לאבד אותו כי אז אני בהחלט ימות אולי לא פיזית אבל בהחלט נפשית.
היופי בי זה האהבה לחיים לשמיים ליים ושמש ועל מנת לשמר זאת אני חייבת להתמיד בחיפוש לא להיות כמו הרבה אנשים שחיים את הנורמטיביות, אני רואה הרבה אנשים שהולכים בשביל ללא כלום והזרם גדול אתה נאבק בין כוח שלפעמים הוא חזק ממך אך אם תשמר את מה שעדיין צפון בך לעולם לא תגיע לשם.
לאהוב את עצמי כאן מתחיל המסע ובסה"כ אני דיי שווה נראת מצויין, שכל ברוך השם יש , רק חלק אחד עדין חסר ולכן אתה תמיד מרגיש לא שלם.
בהצלחה מאוווווווווה.
למה בעצם להישלט כי הבחירה לא ביידך, כי אתה זקוק לכאב, הכאב שבפנים רדום, שמישהו שם גבוה וחזק וחכם יגיד לך מהם הציפיות, אך להתנהג. במיטה זה אכן עושה לי את זה. בחיים אני עדיין נאבקת בזה, לא מאמינה באמת שההוא שם למעלה יודע באמת מה טוב בשבילי ולעולם בעצם לא יכול לשלוט בי.
אפילו אחרי שיחות רבות עם הפסיכולוגית לא היה לי האומץ להודות שאני רוצה להענש כי מגיע לי שיכאיבו לי.
שאני מרגישה אפסית , חסרת תועלת ויעוד, שחבל שכשאבא התפוצץ הוא לא לקח גם אותי.
אבל זה פחדנות, פשרה להתמודד עם החיים כפי שהם, להוציא את מה שיש בפנים, פחד להתמודד עם התוצאות. כאילו מצב שאתה אומר לעצמך הינה הסיבות שלו.
אבל בכל אופן מתישהו זה יפתח לך בפנים ביזבוז הזמן שבלפחד, כי הפחד לא הולך לאף מקום הוא נמצא באיזשהי פינה חמה ומטוופחת שבנית לו וברגע שתרצה להתמודד איתו הוא יקום בכל תפארתו ובכל הכוח שאתה נתת לו וילחם על קרב חייו. קרב קיומו.
הינה, הלו שיחת ההתעוררות שלך, קומי תתמודדי אם לא יואהבו אז בעיה שלהם. הזמן קצר ,, שברירי שניות בגלקסיה שאתה פירור ממנה. אתה בוחר את המהות שלך, את היעוד שלך והאור שאתה בסופו של דבר תפיץ.
אומרים שלפני שתמות אתה חייב לחוות אהבה אמיתית מינימום פעמיים, אחרת ההית לחינם.
אתה הכי מרגיש את זה שאתה חולה, שאתה שומע סיפורים מאחרים, רואה סרטים או קורא ספרים.
ואתה מבין שעד עכשיו אתה כאן לחינם, הריקנות והכאב רודפים אותך.
אתה מנסה להאמין שאין זה יכול להיות, כי יש הטוענים שאתה יפה, חכם בימים הטובים את נוטע להאמין בימים הפחות ויש כאלה הרבה אתה מאמין שאתה כאן לחינם.
הימים עוברים ברובם אתה קם בצפיה לשנות את המצב, הרי הכל בידך כל יום זו בחירה מודעת לכל דבר שאתה עושה, יש מחשבות, יש דמיונות בעיקר פנטזיות - מסך העשן שלך שגורם לך לישון קצת יותר בבוקר כי הפנטזיה היא ממכרת היא גורמת לך להיות כל מה שאין לך אומץ להיות.
כולנו חופשיים אך רובנו בוחרים להיות במין כלוב מלא בתירוצים, בפחדים אבל האמת שם ברגע שאתה לא שם לב היא נכנסת בך חזק , דופקת לך בשמשה, שורטת, עד שכולך מדממת. אבל אתה חכם אתה, לא נותן למערכת לדפוק אותך ולאט לאט בונה הגנות על מנת שלא תשמע את הדפיקות, שהשריטות כבר לא יכאבו והדם הדם זורם לו, לאט לאט עם בהתחלה היה כהה, חזק מבריק הוא נהפך למימי, בלילי ממש גורם לך להקיא.
קום תלחם אתה עדין לא גמור ואולי אם יהיה לך מזל תמצא לך אהבה ואולי אף תרגיש שאתה לא כאן לחינם.
