סופרפוזיציה

שולט אמיתי, שולט שממיתי. נמאס מהטחינה האינסופית.

מציעה שפשוט ינפיקו אותכם עם פס מיוחד, שיהיה אפשר לבדוק באור אם מדובר בזיוף או באורגינל. 

הקץ לזיופים! כך נדע אם מדובר בשולט אמיתי ושווה, או בסתם שולט דמיקולו שהודפס על נייר A4.

היום נשברתי ובכיתי. לקחתי ווליום. הילדים התנהגו כאילו השטן נכנס בהם. רק הכלבה התעניינה בשלומי. היא היחידה שמרגיעה אותי בבית הזה. אני נרגעת כשאני מלטפת אותה. 

פיצה לארוחת ערב. אין לי כוחות לבשל דבר. נתתי להם לאכול מול הטלוויזיה. שיראו עד שיתעייפו. אני out. 

אי אפשר לכפות אותו. 

המון זמן הכל קפוא, ולפתע הקרחון נפרץ, ואת מוצאת את עצמך בלב ליבו של האוקייאנוס. לפעמים מתערבלת בסערה. לפעמים שטה בשקט אנה ואנה, מנסה להגיע לאיזשהו סוג של יבשה. אבל את לא תגיעי. לא לפני שהזמן הנכון יגיע. 

שינויים לוקחים זמן. לים יש את הקצב שלו. 

אז ככה:

לפעמים אני מטומטמת.

לפעמים אני מבריקה. 

לפעמים אני נלחמת בך,

לפעמים אני מתמסרת.  

לפעמים בודקת גבולות,

לפעמים צייתנית כמו שפחה חרופה.

אבל אם בחרתי בך,

להעניק לך את ליבי,

אני תמיד,

לגמרי

ובכל מובן של המילה-

שלך. 

 כל השאר רק תפאורה. 

הבנתי שהרבה מהמנטליים מתחברים לפטיש דאדי ליטל גירל. בעבר יותר חיפשתי דמות אב, אבל אף פעם לא באקסטרים של לקרוא למישהו דאדי ושילביש אותי ויאכיל אותי. האמת שפנטזיות של גילוי עריות מזעזעות אותי, וסליחה, לא מתכוונת לשפוט. ברמת הפנטזיה בין שני בוגרים, הכל טוב. לי אישית זה עושה טריגר, בעיקר מאחר ואני אמא בעצמי. 

כן, אני רוצה להרגיש קטנה. אבל לא ילדה קטנה. אני רוצה להרגיש קטנה כי אני מוכנעת, נפשית ופיזית, על ידי כוח חזק ממני, טוב ממני.  באיזשהו מקום, אני חייבת להעריץ. 

זו פנטזיה אחרת, חברים. ז'אנר אחר לגמרי.

אבל הי, כל אחד והקינק שלו:)

זה מ ע צ ב ן אותי!  גרועה מאוד בקבלת מרות. היא גורמת למשהו בסיסי מאוד בתוכי להתמרד. 

So please: boss me around

לא, לא כולם. רק אחד, איתו כל זה הופך לתשוקה מטורפת. 

העבר שלי מדפק על דלתי, אבל מכל הכיוונים. קצת מלחיץ, אני לא גאה במי שהייתי. אבל הי, זה חלק ממני. הגיע הזמן לאינטגרציה. 

Deepel דיבר על זה, ואני לא מצליחה לשים קישור. סליחה. ושולט אחר כותב על סשנים אקסטרימיים, מהסוג שאני כבר לא אעשה לעולם, מפאת אחריות לילדיי. אבל ממילא זה לא התיקון שלי. 

התיקון שלי הוא בדיוק כאן. באינטימיות. ובטינופת. 

כי כשאני אינטימית, אני מרגישה מטונפת. וכשאני אינטימית מינית, אני מרגישה הכי מטונפת. 

לא,לא בקטע מדליק. בקטע רע. 

התיקון שלי הוא להפסיק לנסות לטהר את הטינופת עם האהבה וההתמסרות שלי. התיקון שלי הוא, לעזאזל, להפסיק להרגיש מטונפת. ללמוד לאהוב את נוזלי הגוף וללמוד לאהוב את עצמי איתם, בהם. לעשות שלום עם הגוף הזה, שעבר כל כך הרבה. לאהוב אותו. להשתמש בו. 

אני רוצה להשפריץ אינטימיות דפוקה ומטונפת על הנפש שלי, ולא להרגיש שהיא נהיית טמאה. אני רוצה פשוט להנות ולהתענג. כמו ילדה קטנה שחוגגת את עצמה ואת חייה. לא גוף לחוד ונפש לחוד, אלא ביחד. אדם אחד שלם. 

ולזה שהיה מוכן לצעוד איתי את המסע: אני יודעת שהיינו מצליחים. ביחד. 

לא, הוא רק מתחיל, ומתעצם ומתעצם... מאיים לכלות את כולי. 

אני יודעת, מניסיון, שאני יכולה לחוות קשר שיסעיר את כולי, ראש וגוף. שיגרום לי להרגיש חיה. ואני יודעת שאני יכולה לחוש בו לחלוטין נחשקת וסקסית. 

אז למה שאתפשר על כל דבר פחות מזה? 

אני כבר לא מחפשת אב לילדי או דמות אבהית לעצמי. אני חזקה ויכולה ומסתדרת לבד. 

אני רק רוצה להרגיש 

ח י ה. 

זה כל כך הרבה לבקש?