סופרפוזיציה

שוב נרדמתי לחצי יום, על חשבון העבודה. קיבלתי דיווח מהגן שהיום הבן שלי בוכה ומשתולל. בהדרכת הורים אמרו שהיום אני צריכה להתפעל ממנו ולנפח לו את האגו. 

ואני שואלת: מי ינפח ל י את האגו??? מי יתפעל מ מ נ י???

הלילות בוחנים אותי. יש לילות שבא לי פשוט לקפוץ מהחלון ולגמור עם זה. כמו הלילה, שאני מתענה מכאבי מחזור וכל כך זקוקה למנוחה. 1:30 עד 4 הילדה קמה ומסרבת לחזור לישון. אוכל, טיטול,חיבוק... אני חייבת לשכב צמוד אליה במיטת מעבר ולהחזיק אותה, וגם אז היא לא ישנה. חמש בבוקר צרחות אימים. הילד בא מהחדר שלי שם הוא ישן כל לילה. דורש בקבוק. מביאה לו בקבוק, לחם, מחליפה טיטול. מתחננת שיחזור לישון. הוא צורח. כלום לא טוב. דורש שאביא לו את הבקבוק.שמה לו ביד. זורק ודורש שוב. אומר שהכרית רטובה. הופכת. צורח. בועט בי ובקירות. מרביץ.צורח שיש לו נזלת. שאביא לו את הבקבוק.... עשרה לשש הילדה קמה בצרחות. נרגעת רק כשאני מחזיקה אותה חזק. הילד מצטרף לצרחות ומתיישב עלי. הילדה מתעצבנת. אני קמה ומסתובבת איתה על הידיים. הילד צורח. אני סוגרת את כל החלונות בבית. וכולי דם וכאבים.

זה לא  ssc,  אז כמובן שאין מילת ביטחון. 

תחושה שאני חייבת להשתלט על החיים שלי ולעשות שינוי. לא רק בזוגיות. בכל החזיתות. אני צריכה להתאפס על עצמי, אני צריכה לחזור. לא רק למה שהייתי לפני הילדים. אני צריכה לחזור טובה יותר, גדולה יותר. בעיקר יותר בשליטה על כל מה שקורה לי. לנהל את החיים ולא רק לשחות עם הזרם...

אחרי שאמא החליפה טיטולים, הביאה בקבוקים, חיבקה, ליטפה, עברה מהחדר הזה לחדר ההוא... קצת יצאה לה השינה. לילה טיפוסי עם הצעירים חסרי המנוח. ממילא יש יום עמוס ויש לי תחושה שאני לא מספיקה כלום אף פעם. 

מקווה שבחודש הבא יהיה קצת יותר זמן, בלי בלתמים דוגמת ילדים חולים או בידודים, חס ושלום. חייבת קצת זמן להתאפס על החיים. יש לי המון ביורקטיות לטפל בהן... 

הדומיננטי מקיופיד הוא בכלל לא דומיננטי. הוא סתם ונילי נודניק. שונאת כאלה. 

אני לא אסביר לו מה אני אוהבת בבדסמ, כי אין בינינו שום חיבור. רבאק, אתה באמת חושב שאם אני מהתחום, אתה יכול פשוט לקשור אותי ולהצליף בי ואני אהיה שלך? זה לא עובד ככה! כשזה זה זה זה, ואז בכלל לא צריך להסביר כלום. וכשזה לא, שום ניסיון התאמה מאולץ לא יעזור.

גילוי נאות: לא שנפגשנו או משהו...  

מה אני באמת רוצה? עמוק בתוכי? אני רוצה להתאהב. 

במי אני מסוגלת להתאהב? לא יודעת. 

למי אני נמשכת? טוב, זה די ברור. 

כזאת שלא מכסה את הכל. כזאת שמראה את פס החזיה, את הכתף ואת נקודת החיבור של השדיים. להרגיש עם זה בסדר גמור, לשם שינוי. וואלה, אני אישה, תתמודדו. 

בגלל הבידי. אולי שם אנשים יותר פתוחים. אולי בקיופיד הם מתביישים...

תשמעו קטע... שלושת רבעי מהאנשים שם הם האנשים של קיופיד. אותם פרופילים!

הכי אהבתי את: I am a very good lover.

כאילו, אתר ונילי, ואני נראית הכי חננה שיש. פתאום אני באה עם היציאה הזאת. מה סאדו מאזו מה, אני הבת של השכן! הכי ונילית, הכי חננה, הכי אשכנזיה. חננה אני באמת. אשכנזיה רק חלקית:)

מי אמר שאי אפשר להיות חננה ובדסמית ביחד? 

לפעמים השונה הוא לגמרי... רגיל.  

ממש בשוק  מעצמי. 

מתכתבת עם בחור באפליקציית היכרויות, שואל אותי מה אני מחפשת. ומה אני עונה?

"אני מחפשת זוגיות עם גבר דומיננטי שאוהב את עצמו, וגם קצת מחובר לבדסמ. זה אתה?"

הוא ענה: אני דומיננטי, אבל מה זה בדסמ?