הלילות בוחנים אותי. יש לילות שבא לי פשוט לקפוץ מהחלון ולגמור עם זה. כמו הלילה, שאני מתענה מכאבי מחזור וכל כך זקוקה למנוחה. 1:30 עד 4 הילדה קמה ומסרבת לחזור לישון. אוכל, טיטול,חיבוק... אני חייבת לשכב צמוד אליה במיטת מעבר ולהחזיק אותה, וגם אז היא לא ישנה. חמש בבוקר צרחות אימים. הילד בא מהחדר שלי שם הוא ישן כל לילה. דורש בקבוק. מביאה לו בקבוק, לחם, מחליפה טיטול. מתחננת שיחזור לישון. הוא צורח. כלום לא טוב. דורש שאביא לו את הבקבוק.שמה לו ביד. זורק ודורש שוב. אומר שהכרית רטובה. הופכת. צורח. בועט בי ובקירות. מרביץ.צורח שיש לו נזלת. שאביא לו את הבקבוק.... עשרה לשש הילדה קמה בצרחות. נרגעת רק כשאני מחזיקה אותה חזק. הילד מצטרף לצרחות ומתיישב עלי. הילדה מתעצבנת. אני קמה ומסתובבת איתה על הידיים. הילד צורח. אני סוגרת את כל החלונות בבית. וכולי דם וכאבים.
זה לא ssc, אז כמובן שאין מילת ביטחון.
