סופרפוזיציה

*טריגר הטרדה מינית*

*דיסקליימר- לא, זה ל א על אדוני הנהדר*

איכסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איכס

איכס

איכס

איכס עליך.

יש לך מושג עד כמה אתה מגעיל אותי? כשאתה עושה את הדבר הזה שלך, אתה חושב שאתה חינני או מושך באיזשהו אופן? לא! אתה גורם לי לרצות להקיא. 

אין לך שום גבולות. ואתה לא מבין. אני קוראת לזה "הטרדה", אתה קורא לזה "אהבה". אני קוראת לזה "דיבור שחוצה גבולות", אתה קורא לזה "צחוקים". אתה אומר שאני צריכה להיות יותר משוחררת. לא להיות כל כך רצינית. לזרום. להבין עניין. אתה מגעיל אותי מגעיל אותי מגעיל אותי.

לא, אני לא רוצה שתיקח אותי לחו"ל על חשבונך.

לא, אני לא רוצה שתעשה לי ילד.

לא, אני לא רוצה שתלמד אותי וולס,

או שתקנה לי מצרכים לבית,

או שתבוא לשפץ לי אותו. 

לא, אני לא צריכה ש "תישא אותי על כפיים".

לא, אתה ל א יכול "להסניף אותי" כשאני נכנסת לך לאוטו.

לא, אני לא רוצה לשמוע שאתה אוהב את כף הרגל שלי,

ואת צבע החולצה שלי,

ושאתה חושב שאני חלקה בכל הגוף. 

והחיבוק הזה, שאתה פותח לקראתי כשאני מגיעה, תסגור אותו. תוריד את הידיים. אני לא רוצה לחבק אותך.

אתה

מגעיל

אותי.

החציית גבולות שלך

מגעילה אותי.

ואתה יודע מה בעיקר מגעיל אותי? הזלזול שבהתנהגות שלך וחוסר ההבנה ה מ ו חלט למה מה שאתה עושה הוא לא בסדר. ולכן אמרתי לך היום, בצורה חד-משמעית: פשוט תפסיק. נכון, אני לא זורמת, אני רצינית מדי, אבל פשוט תפסיק. לא אקבל את זה עוד. 

טוב, בגלל שהוא הביא ציטוט, ובגלל שכולנו כל היום מצטטים אחד את השני, ובגלל שיש כתיבה טובה (מפני, המורה ללשון, מפני...), אז קחו עוד אחד, באדיבות Alon:

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/1662590

אני לוקחת את הכל בחזרה. את כל מה שאמרתי על בדס"מ לאחרונה.

והטריגר לכך שאני לוקחת הכל בחזרה, הוא הפוסט הזה, של אישה כותבת חכמה ומוכשרת: 
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=53587&postid=569414

אני עדיין חושבת שלפחות אצל רוב הנשלטות, המשיכה לבדס"מ מגיעה מפגיעות אלו או אחרות במהלך החיים. הרבה מאוד מהן- פגיעות מיניות. חלק אפילו לא זוכרות. אני שנים הדחקתי את שלי, שהייתה בילדות המוקדמת. 

אבל זה לא אומר שעצם העיסוק בבדס"מ בהכרח יעשה רע. 

נכון, מדובר ביחסים יותר מורכבים. יותר מסוכנים, אפשר בהחלט לומר. אנחנו מתעסקים כאן בחומר נפיץ. ברגישויות הכי גדולות של הנפש. ובכל זאת, אחרי שקראתי את הפוסט הזה, חזרה לי האמונה. היא מצאה גבר שהוא הכי מיטיב בעולם ואוהב אותה כל כך, כאן, בתוך העולם הזה. ואני יודעת על עוד שמצאו. ולי היה מזל לפגוש גבר מדהים, שבמקרה הוא גם סדיסט. אני יודעת, זה משפט קצת מוזר. אבל ככה זה כאן. השניים יכולים להתקיים ביחד. הוא סדיסט, והוא רוצה להכאיב לי, אבל הוא גם הגבר הכי מיטיב שפגשתי מעולם. והוא כל כך רואה אותי. 

והוא מעיף אותי לשמים, מעל העננים, כשהוא שולט בי.

והוא מעביר רטטים ותחושות בכל הגוף שלי.

אז למה

לעזאזל

שאוותר על כל זה

רק בגלל שיש תהומות מתחת? 

רק בגלל שיש סכנות?

רק בגלל שמתחת ומסביב רוחש כאב? 

לא. אני מרגישה שאחרי כל כך הרבה זמן חזרתי לחיים. אני קרח שהובער. ואני ממריאה. 

יש כל מיני סוגים של בלוגים. יש בלוגים שמדברים בעיקר על הנעשה בסשנים: "הוא הצליף בי, שם לי אטבים ואז גמרתי..." יש בלוגים שמהגגים על רגשות בלבד (די כמו שלי).

יש בלוגים שמשלבים את שניהם. 

יש כל מיני סוגים של כתיבה. יש כתיבה לקונית, יש כתיבה חופרת, יש כתיבה פואטית.

ויש את הבלוג הזה, שהוא פשוט שילוב של הכל. הוא פואטי, הוא נוגע, הוא כן ואמיץ כל כך, והוא לא פלצני.

הבלוג של שתוקה. תהנו!

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=93212&postid=569316

כששאלת אותי על גבולות, לרגע שתקתי. היה לי קשה לחשוב על משהו שאני ממש רוצה להציב כגבול. 

וזה לא שאני לא יודעת, אתה יודע שיש לי ניסיון וחוויתי המון. וזה לא שאין דברים שניסיתי ולא אהבתי.

אבל תבין, אני לא רוצה להציב את הגבולות האלו בפניך, כי אני רוצה לחוות את הכל מחדש איתך, מתוך החוויה של הביטחון והקשר העמוק הזה, לטייל שם איתך זה כמו לראות את העולם הזה בעיניים חדשות לגמרי. אני רוצה את זה, ואני מתרגשת. 

זה בסדר, אני יודעת שאתה לא מושלם.

אף בן אדם אינו מושלם,  

אבל אתה יודע מה אתה כן? 

אתה מושלם

לי.

האמפתיה שלך, 

היכולת לראות, 

הכבוד,

השמירה על גבולות,

אתה פשוט הדום הכי מושלם שפגשתי בחיים. 

 אמרתי לך: "אני לא רואה לאן ללכת".

ענית: "את לא צריכה לראות, אני מוביל."

אני בוטחת בך ועוצמת עיניים,

בזמן שאתה מוביל

לחוף מבטחים. 

קראתי עכשיו שמישהו כותב ששמות תואר מרגישים לו מזוייפים.

אני חושבת שזה עשוי להרגיש מזוייף כשזה משהו שפשוט לא עושה לך את זה. אתה לא מתחבר, וזה בסדר.

אני לא משחקת בבדס"מ, לעולם. אני לא קוראת לדומים "אדוני" סתם. גם אם הם דורשים את זה.

אם אני קוראת למישהו אדוני (או כל כינוי אחר שמבחינתי הוא כינוי של כבוד וקבלת מרות), הרי שקיבלתי אותו כאדוני. בלב. וזה סופר משמעותי לי. גם אם זה נשמע לחלק מהאנשים מצחיק ומזוייף. לעולם לעולם לא אזייף כניעה.

עכשיו שאתה פה, אני פתאום מפחדת. 

וזה מה שמצחיק. אני לא מפחדת ממך. אף אחד, בכל החיים שלי, לא שמר עלי כמוך. אין לי ספק שאתה תעשה את כל מה שבכוחך כדי לא לפגוע בי.

וזה מה שמפחיד אותי. אתה כאן, ואין לך סיבה ללכת, אין לי סיבה לומר לך ללכת. אני לא רוצה לומר לך ללכת. ואני רוצה. 

אתה מושלם. אתה מושלם מדי. ואני לא הייתי בקשר מיטיב אפילו פעם בחיי. עד כדי כך, שאני אפילו לא יודעת מה עושים עם אחד כזה. אני לא יודעת איך נמצאים שם. אני לא יודעת איך לשאת טוב. פשוט לא. 

אם אני חושבת שדום מסויים הוא חכם בצורה בלתי-רגילה, זה בגלל שאני סאבית, או בגלל שהוא אכן חכם בצורה בלתי-רגילה?

אתם מבינים, כבר אי-אפשר לדעת. 

טוב, לאור ההודעות המוזרות שאני מקבלת כאן ובצ'אט: באלוהים, לא! אני לא יוצאת עם המורה לנהיגה בן ה-75 שלי!!!