אני לוקחת את הכל בחזרה. את כל מה שאמרתי על בדס"מ לאחרונה.
והטריגר לכך שאני לוקחת הכל בחזרה, הוא הפוסט הזה, של אישה כותבת חכמה ומוכשרת:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=53587&postid=569414
אני עדיין חושבת שלפחות אצל רוב הנשלטות, המשיכה לבדס"מ מגיעה מפגיעות אלו או אחרות במהלך החיים. הרבה מאוד מהן- פגיעות מיניות. חלק אפילו לא זוכרות. אני שנים הדחקתי את שלי, שהייתה בילדות המוקדמת.
אבל זה לא אומר שעצם העיסוק בבדס"מ בהכרח יעשה רע.
נכון, מדובר ביחסים יותר מורכבים. יותר מסוכנים, אפשר בהחלט לומר. אנחנו מתעסקים כאן בחומר נפיץ. ברגישויות הכי גדולות של הנפש. ובכל זאת, אחרי שקראתי את הפוסט הזה, חזרה לי האמונה. היא מצאה גבר שהוא הכי מיטיב בעולם ואוהב אותה כל כך, כאן, בתוך העולם הזה. ואני יודעת על עוד שמצאו. ולי היה מזל לפגוש גבר מדהים, שבמקרה הוא גם סדיסט. אני יודעת, זה משפט קצת מוזר. אבל ככה זה כאן. השניים יכולים להתקיים ביחד. הוא סדיסט, והוא רוצה להכאיב לי, אבל הוא גם הגבר הכי מיטיב שפגשתי מעולם. והוא כל כך רואה אותי.
והוא מעיף אותי לשמים, מעל העננים, כשהוא שולט בי.
והוא מעביר רטטים ותחושות בכל הגוף שלי.
אז למה
לעזאזל
שאוותר על כל זה
רק בגלל שיש תהומות מתחת?
רק בגלל שיש סכנות?
רק בגלל שמתחת ומסביב רוחש כאב?
לא. אני מרגישה שאחרי כל כך הרבה זמן חזרתי לחיים. אני קרח שהובער. ואני ממריאה.
