כשנכנסתי לעולם הזה וניסיתי לשמור על עצמי מפניך, אמרת שאני עוצרת בירוק. שאתה הבחור הטוב. שהכל אתה יודע. לימדת אותי על רמזור ההצלפות, על קשירות, על בניית סשן, על ספייס. באמת ידעת לא רע, עד היום אני חושבת שידעת. בפיזי היית די סבבה. רק שכחת לומר שתרמוס את נפשי עד תום. כשכבר אמרת, כשכבר היה ברור גם לי וגם לך מה הולך כאן, כבר היה מאוחר מדי. אמרתי את מילת הביטחון שלי ואתה צחקת: "אין מילת ביטחון מחוץ לסשן". ולא הבנתי איך זה יכול להיות, אם אני נשלטת 24/7.
אמרת שאני יכולה לבחור אם להשאר או ללכת. ולקח לי יותר מדי זמן לאזור את הכוח ללכת. מיום ליום הבחירה הפכה לקשה יותר, כמו לצאת מאמבטיה של מים רותחים כשאת כבר חצי מתה.
אבל עשיתי את זה, ואלוהים, זה היה ממש ברגע האחרון.
אמרת: "את עוצרת בירוק", אבל אחרי העצירה הקטנה הזאת המשכתי לנסוע גם כשהרמזור הפך לאדום בוהק. נסעתי את כל הדרך עם כיסוי עיניים.
