נתנו לי הרבה דימויים במהלך השנים, אבל "מתאגרפת ומאמן" זה עוד לא. והאמת, זה סופר מתאים לי וממש מחייך אותי. יש בי צד שרוצה לפרוק את כל הכעס על גבר שיכול לשאת את זה, ושהוא עדיין יהיה שם עבורי אחרי. יש בי צד שרוצה להיות הכי רעה, הכי כלבה, הכי פורקת כל עול, ושעדיין יהיה לי בית רגשי אחרי.
אני לא באמת רוצה מאמן שעוזר לי להתאמן על שק חבטות. אני רוצה שהמאמן יהיה שק החבטות. כזה גבר חזק אני רוצה. שלא יתבלבל מהכעס, מהרוע, מהבעיטות ומהצרחות. אני רוצה גבר שירצה את זה, לחוות את כל הכוח שבי, כל הטירוף שבי, את מה שהכי אמיתי בי.
כי בואו- אני לא אדם קוהרנטי והגיוני בן 46. אני נפש מדממת מכאבים, מצולקת, מחוררת, ויש בי חיה רעה שאני מרסנת בתוכי, כי אני יודעת: אף אדם בעולם לא יוכל להכיל את הזוועה והכיעור. יש צד בתוכי עליו לא הצלחתי לשמור. הוא לא יפה וטהור. הוא מכוער כמו התמונה של דוריאן גריי, אחרי כל המעשים שעשה.
