לפני שנה. 24 בדצמבר 2022 בשעה 19:19
ואני מבינה שזה לא ממנו. זה ממני. הרוב לפחות.
מי שעוקב יודע שלאחרונה סיימתי שש שנים בלי כלום. לא סקס, לא גברים, לא בדס"מ. נאדה.
לקחתי את הזמן להתרפא מדברים קשים שעברתי.
ופתאום, איתו, העוצמות הרגישו כמו עם האדון הראשון שלי. וגם הדחף לרצות. וכן, גם קצת רצון לפגוע בעצמי. אני לא יודעת מאיפה בא. אולי כי לא הייתי כל כך הרבה זמן, כשחזרתי, חזרתי לנקודת ההתחלה המוכרת. אולי גם שכחתי איך זה מרגיש... לא יודעת. אבל אני פתאום שפחה חדשה, ילדה קטנה שזקוקה למנטור. כשסיימתי עם הראשון הייתי בכזה מצב תלותי וחלוש, שאשכרה הייתי זקוקה ל "אדון מעבר", רק כדי שאוכל להמשיך לשרוד ולתפקד. אז אני לא בדיוק שם, אבל אני מרגישה אבודה במידה דומה. מאוד מוזר המקום הזה. אפל, בודד, עצוב.... ומפתיע. כי איך הגעתי משש שנים של זומביות ל... זה?
