סופרפוזיציה

אני ניצחתי. שומע? אני ניצחתי. 

לפני עשרים שנה יצאתי עם פסיכופת. כשלא יכולתי עוד להתמודד רגשית עם המערכת המתעללת, התחלתי לסבול מהתמוטטויות רגשיות. בכיתי ללא הרף. לא הצלחתי לעזוב את הקשר, והוא לא אישר לי ללכת לפסיכולוג, כי "שניים לא יכולים לנהוג באותה המכונית". הוא הורה לי ללכת לפסיכיאטר, והכתיב לי מה לומר לו כדי לקבל תרופות. שנים שמרתי את זה. "מה לומר לפסיכיאטר". הייתי צריכה להקצין את מצבי ובה בעת לסרב להצעה לשיחות. 

כך עשיתי. אני עוד זוכרת איך הפסיכיאטר אמר: "את בטוחה שאת רוצה להתחיל עם תרופות פסיכיאטריות? מעולם לא לקחת. ברגע שמתחילים, יהיה לך קשה להפסיק". 

התעקשתי, למרות המבט המודאג בעיני הפסיכיאטר, כי כך אמר אדוני. 

תרופות שונות במינונים שהלכו ועלו, לפי הוראת האדון. קוקטיילים. כדורים נגד דיכאון וחרדה, מייצבי מצב רוח ועוד SOS.

במשך עשרים שנה המשכתי ליטול נוגדי דיכאון וחרדה מסוגים שונים, גם הרבה אחרי שהסתיים הקשר והמקומות הרעים שהוביל אותי אליהם בהמשך. ניסיתי להפסיק כמה פעמים וכשלתי. 

אבל נשבעתי לעצמי שביום שאצליח להגמל מהתרופות שהוא מיכר אותי אליהן, ביום הזה אשתחרר ממנו לחלוטין. 

ומה אתם יודעים. היום הזה הוא היום. 

אתה שומע? אני ניצחתי. אני חופשיה ממך.