ככה רציתי אותו: הרבה יותר דומיננטי, כריזמטי ובטוח בעצמו ממני. הרבה יותר עשיר. מגשים את עצמו. רציתי להרגיש כאילו לידו אני לא צריכה להניע את העולם, כי כשהוא באיזור העולם מסתובב בקלות ובסדר מופתי.
רציתי אותו כזה: כל כך רגוע ובטוח. מלך העולם מבלי להתאמץ. שולט בכולם ללא אלמנט אחד של כוחניות. ורציתי שירצה אותי.
שלא יבוז לי על שאני כל כך פחות ממנו. שלא ינסה לשנות אותי. מבין שזהו סדר העולם, יש אנשים שהם יותר ואנשים שהם פחות. הוא לא צריך לתקן אותי ולהעלות אותי לדרגתו, כי בעצם קיומי הפחות- אורו זורח.
רציתי שיחבק אותי אליו וישמור עלי. שיפרוש חסותו עלי, הקטנה. שיגן עלי מפני מבקשי רעתי, כי המאבק העיקש ביותר שלי לא ישווה למבט אחד מצמית ממנו.
רציתי להיות חלק מחצרו, מארמונו.
ואז התעוררתי לעולם שחטף אותו ממני. שצעק שאסור שיהיה גבר כזה, כי כולנו נולדנו שווים. שרק אני יכולה להציל את עצמי, והגיע הזמן שאלמד להיות אסרטיבית.
שגיבורים יש רק באגדות.
ומה העניין עם כסף בכלל, גולדיגרית שכמותך.
פעם, כשהייתי נערה, עליו חלמתי.
עכשיו אני גדולה ומפוכחת. העולם שוויוני ודהוי.