לפני 7 חודשים. 29 במרץ 2024 בשעה 17:27
שזה מכלה אותי. אני נשאבת למטה.
"פשוט תמשיכי", הוא אמר. והבנתי. סיבולת, פשוט להמשיך. ממש כאילו אין חור שחור פעור מתחתיי.
לפעמים אני לא מבינה איך אני מצליחה לשרוד את הדיסוננס הזה. "אנשים אחרים", הוא אמר, "כבר מזמן לא היו על הרגליים". וזה נכון. ראינו אותם נעלמים במורד הדרך. הם השתגעו, או התאבדו, והם עברו הרבה פחות ממני.
להמשיך. פשוט להמשיך. כאילו אין חור שחור.
