לפני שנה. יום חמישי, 1 במאי 2025 בשעה 10:01
היא עוד לא תפסה אותי לגמרי, זה כרגע בין עצבות לחרדה, לא התקפת פאניקה מלאה.
אני מנסה להשאיר אותה ברמה כזאת או להוריד.
הנה העניין: בכל פעם שאני מספרת למישהו בצורה כנה וגלויה על ה "דפקות" שלי, אני בטוחה שהם יגלו דברים חדשים עלי, ויחליטו שהכי טוב להתרחק ממני.
הנה העניין: אני לא אאשים אותם.
והנה העניין האחרון: אלו שאני מספרת להם על ה "דפקות" שלי, הם אלו שהכי הייתי רוצה שישארו.
לכן אני מספרת. כדי שאני לא אנסה לטייח ולרמות בהמשך, וכדי שנוכל להתמודד עם הדברים באמת, כמו שהם. אני לא רוצה להתחזות.
אבל כמובן שזה מוביל לגועל עצמי, כי כשאני מתארת את עצמי דרך המקומות האלו, אני נראית לעצמי פתטית, מגעילה ומסוכנת.
אז הנה, ככה הספירלות עובדות. כמו רשת של קורי עכביש, או שיבארי שקשור כל כך טוב, שכמה שמנסים להשתחרר, ככה הקשר מתהדק יותר ויותר.