לפני שנה. יום שני, 5 במאי 2025 בשעה 11:33
היום אדוני לא יכל להגיב לי מייד על משהו שכתבתי, ופתאום... נכנסתי למקום שאני לא חשובה, לו או בכלל. שלמילים שלי, למחשבות שלי, אין משמעות. שהן על הקרח. ש א ני על הקרח.
אני מבינה שיש כאן בעיה. המילים, המשמעות, אני- הכל עדיין קיים ובעל ערך, גם אם ישאר ללא תגובה. אבל לפעמים אני מרגישה... לא קיימת. חומקת לעצמי. זה כאילו כל החיים הנשמה שלי מנסה להמריא למעלה, לעננים, ואני איכשהו מנסה לקרקע את עצמי ואת הקיום שלי.
זה מאוד הגיוני שזה ככה, בהתחשב בהכל, אבל לפעמים זה ממש מפחיד. לפעמים אני פוחדת שאשתגע.
אז דחפתי לעצמי מלא סוכר עכשיו. אולי הוופלות יחזיקו אותי למטה.
למה הכל מרגיש כמו חלום?