שוחחתי עכשיו עם מישהו, שתהה למה אדוני לא "עובד" איתי על דברים מסויימים, וציין שהוא כן היה מנסה לעבוד. אמרתי לו שאנחנו נזהרים מאוד מלשים אותו בתפקיד המטפל הנפשי, והוא אמר שזה לא טיפול, אלא חלק מתפקיד השולט.
אז זה נכון שאנחנו מאוד זהירים. עבורנו זה לא עובד טוב, ואנחנו משתדלים להמנע. יש לי מטפלות משלי, שאני עובדת איתן על הבעיות השונות.
הוא כן מלווה. מקשיב, תומך, נושם איתי כשאני בהתקפת פאניקה. הוא מוודא שאני אוכלת טוב ומטפלת בעצמי. אבל הוא לא ייתן הוראות בניסיון לשפר את מצבי הנפשי, אולי רק עצות. והוא לא מנסה לפתור לי את החרדות, הוא פשוט מכיל אותן וממשיך לאהוב אותי, שזה תרפיוטי בפני עצמו.
אבל הבנתי שכל אחד אולי מגדיר אחרת את תפקיד הדום, ורואה טיפול לעומת הובלה בצורה אחרת.
אז איך זה עבורכם?
*שימו לב של א שאלתי אם אתם חושבים שהשולט צריך לשמש כמטפל, אלא מה תפקידו בעצם ומה לגיטימי שיעשה מ ב ל י שיהפוך למטפל*