בתוכנית המלגה של לימודי היהדות. זו לא הפעם הראשונה, אני די מרגישה ככה כבר מתחילת התוכנית, אבל הפעם זה סוג של הגיע לשיא.
אני משתתפת בתוכנית ללימודי יהדות, תמורת מלגה חלקית ללימודים. בתכל'ס מקבלים סכום מאוד קטן. אני שם בעיקר כי אני רוצה להתחבר מחדש לרוחניות ולמסורת (השניים לא בהכרח זהים, אבל יכולים להיות קשורים זה בזה).
בחייאת, נמאס לי. בגדול, התוכנית אינה מיועדת לבעלי רקע דתי, וכשמשתתפים בה, גם מבינים מהר מאוד למה. התוכנית בנוייה על דמגוגיה.
אני לא מאשימה אף אחד פה בקנוניה, או במעשים בזדון. אני מאמינה שהם בעצמם לא מודעים למה שהם עושים. הם מאמינים במה שהם אומרים, וכנראה שאלו פשוט דברים שהם למדו בעצמם וכעת מעבירים הלאה.
העניין הוא, שכשאתה קולט מידע, אתה צריך להיות מאוד מודע למצב הנפשי- רגשי בו אתה נמצא. כך למשל, כשאתה קולט "מידע" מתוך טרנס של רוחניות, צורך אדיר בתשובות ובסגירת חורים פנימיים בנפשך, אתה פשוט תגיד אמן להכל. לא תעביר דברים במסננות הביקורת הכי בסיסיות. כמו למשל- האם המידע שמעבירים לך הוא בכלל נכון, עובדתית?
אני יושבת בשיעור על אסטרולוגיה יהודית, וברור לי שהבן אדם מקשקש. יש דברים שאני צריכה לבדוק לפני שאוכל להצביע עליהם כעל לא נכונים, אבל יש לי הרגשה פנימית שהם לא מדוייקים. יש דברים שהם פשוט קשקוש גמור. למשל, מה שהמרצה, ואחרים, עושים עם מילים עבריות ושורשיהן. הם יכולים לומר, למשל, שהמילה אוניות באה מהשורש "אני", ולכן אוניות הן רבים של אני. זה אולי פירוש ספרותי חביב ורוחני למילה הנ"ל, אבל אני מעולם לא שמעתי על כך שאוניות זה רבים של אני.
דוגמה נוספת? מרצה אחרת, שרוצה לדבר על התפקידים של גברים ונשים בעולם, אומרת שהמילה "זכר", באה מהמילה "זכרון" וזכרון פירושו "פונטיציאל". מה דעתכם? האם היא מומחית גדולה בנסתרי השפה העברית? מוסמכת של האקדמיה ללשון? כי אני, למשל, בחיים לא שמעתי שזיכרון פירושו פונטיציאל, אלא אם כן יש פה איזה פירוש סבוך שהולך לכל הכיוונים עד שהוא מגיע לפירוש הזה.
הם עושים את זה עם הכל, לא רק עם מילים. מעוותים עובדות לצורך התיאוריה שלהם. והם לא נותנים להתווכח. הם מתחמקים בדרכים שונות, אבל מבהירים בצורה ברורה, שיש שאלות וכיווני מחשבה שאין זה לגיטימי ללכת אליהם.
ואני אומרת- בחייאת, אתם חושבים שאני אדיוטית גמורה, או שאתם האדיוטים? איזה קרדיט אתם נותנים לי, כשאתם מצפים שפשוט אשב ואבלע הכל מתוך איזה טרנס רוחני?
והם לא היחידים שעושים את זה. כולםםםםם בעולם עושים את זה.
כשלמדתי יהדות עם החבר'ה הרפורמים והקונסרבטיבים, כל הזמן היו "מתקנים" אותי, ש-ה' לא נתן את התורה על הר סיני, שכל הדברים בתורה מקורם בעצם מאנשים, ובכלל... נטלו כל זיק של רוחניות וכוח עליון מהיהדות.
ומה עם החבר'ה של הניו אייג', שיש להם משנה סדורה לגבי החיים והיקום? לעיתים הם אומרים שטויות גמורות, וכל מי שמעז להטיל ספק בנכונות העובדות, מייד נתפס כאדם חסום וקפיטליסטי, שעדיין לא נגמל מהעולם הקר והחומרי שבחוץ.
ואנשים עושים את זה גם בלי קשר לדת. עם כל דבר ודבר בעולם. אנשים מחזיקים בתיאוריות, ולא מרשים לחשוב אחרת, לא לעצמם, ובוודאי שלא לאחרים.
אני רוצה לחשוב בחופשיות, בלי שיגידו לי מה לחשוב. בלי שינסו לבלבל אותי בדמגוגיות שונות ובעובדות מעוותות.
אני רוצה את הלגיטימציה לחשוב על הכל, לבדוק הכל- אלוהים, מטאפיסיקה, מוסר, הכל. הזכות להטיל ספק בהכל, ולהאמין בהכל.
וזה מאוד קשה בעולם הזה, אבל אין לי כוונה לוותר. לא אמכור את נשמתי, ולא את שכלי.
לפני 14 שנים. 1 בדצמבר 2009 בשעה 10:41
