לפני 14 שנים. 18 בדצמבר 2009 בשעה 21:44
יש מקומות רגשיים שאני לא מסוגלת להיות בהם. מצטערת, לא מסוגלת.
אחד מהם, הוא לקבל מוות שאני לא שלמה איתו. מוות מיותר, בתאונה, או מוות בייסורים אחרי חיים קשים ומלאי סבל.
אז אני לא בוכה על אבא שלי, וכשהמחשבות באות אני מגרשת אותן.
ואני לא בוכה על ורד. המוות שלה לא התעכל רגשית, והוא גם לא יתעכל, ככל הנראה. זה לא משהו שאני מסוגלת לעשות.
אז אולי זה עושה אותי אדם רע, אפאטי, אטום רגשית, אבל א י ן לי דרך אחרת להתמודד!
