לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2009 בשעה 22:21
בהמשך לפוסט הקודם: יש שקרנים פתולוגיים מסויימים (אולי כולם, אין לי דוקטורט בנושא), שמאמינים בשקרים שלהם. בעולם הפנימי שלהם, באיזושהי מציאות נפרדת בה הם מתקיימים, האמת המסויימת שלהם תופסת. לכן הם כועסים כשלא מאמינים להם, ושמעזים לחשוב שהם משקרים.
חוץ מהשקרן הפתולוגי הראשון, היה גם אחד שהיה איתי ועם עוד 7 נשים במקביל, כשכל אחת מהן חושבת שהיא היחידה. הוא נשבע לי בחיי הילדים שלו שלא בגד בי, למרות שהוכח חד משמעית אחרת. אני מבינה שהוא העז להשבע בחיי הילדים שלו, כי הוא באמת האמין באמת האישית שלו...
ומכל זה אני למדה, להעז לסמוך על עצמי, ובטח שלא על שקרנים פתולוגיים.
אם משהו לא נראה הגיוני, באופן עקבי, יש לכך סיבה הגיונית, ולא, למרות ניסיונות נואלים של שקרן פתולוגי מספר 1 לשכנע אותי, אני לא מטומטמת, והשכל שלי עובד בסדר גמור, ברוך השם.
