נשימה עמוקה.
פעם הייתה ילדה. נכון, היא כבר הייתה אחרי אמצע שנות העשרים שלה, אבל בראש היא הייתה ילדה.
לילדה הזאת לא היה הרבה ניסיון עם גברים מתוחכמים, עם מוחות חריפים וערמומיים.
הילדה הזאת נזקקה מאוד לאהבה ולהכוונה. היא נזקקה למורה דרך, למישהו להעריץ. היא נזקקה לאבא, ולאלוהים.
ואז היא פגשה גבר, שהסכים להיות לה לכל הדברים האלו, ויותר.
דבר אחד היא לא ידעה שהיה חלק מהעסקה: שהגבר הזה ישקר לה. היא מעולם לא הסכימה שהגבר הזה ישחק עם מוחה ונפשה על מנת לנצלה. היא מעולם לא ידעה שהגבר הזה ייקח בקלילות סיכונים לגבי גופה וליבה, ואף יפגע בה, מתוך רשלנות.
הילדה הזאת הייתה עיוורת לכל הדברים האלו, ועיוורת גם לפגיעותיו בילדות ובנשים אחרות. היא פשוט לא רצתה להאמין שזה אפשרי. שגבר בו בטחה בחייה הפיזיים והנפשיים- יבגוד בה.
עברו שנים. הילדה הזאת גדלה מאוד, והפכה לאישה. בדרך הכירה גברים רבים, על תככנותם ושקריהם. הכירה רוע גברי, ושקרים אין סוף. היא למדה שהגבר ההוא שפגע בה אז, היה פשוט גבר טיפוסי. לא אבא, לא אלוהים, לא אדם עליון ונשגב. פשוט, עוד גבר. היא למדה שהייתה טיפשה מוחלטת להעז לבטוח בו עם כל שהיה בה.
מהמקום הזה היא מביטה בו, ובעצמה דאז, בעצב אינסוף.
עצב על תקוות שהתנפצו, עצב על הילדה המאמינה והבוטחת שעולם לא תוכל לשוב ולהיות.
לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2009 בשעה 22:05
