תשמעו... אני בן אדם עם שכל. לא בן אדם טיפש כלל. אבל יש לי מה שנקרא בשם הכולל "ליקויי למידה". אחת הבעיות שלי, למשל, היא קואורדינציה. גם קשה לי לחקות תנועות שאני רואה (בעיקר אם הן הפוכות, תנועות מראה), וגם בכלל, יש דברים שקשה לי להפנים. עבודה עדינה עם שתי הידיים במקביל, למשל.
אני רשומה לסדנת מסג'. והיום למדנו עיסוי בטן, והיו כמה תנועות שלא תפסתי. מ מ ש לא תפסתי. פשוט לא הצלחתי לבצע אותן. ראיתי איך אחרים עושים, אבל לא הצלחתי להעביר את זה לידיים ש ל י. ובאיזשהו שלב זה נהיה ממש ברור, והרגשתי שצוחקים עלי ורציתי ל מ ו ת. האמת, המורה הבת זונה הזאת גם צחקה עלי. ימח שמה. נורא נפגעתי. רציתי לברוח לאנשהו ולבכות. אחר כך היא לימדה תנועות אחרות שיותר הסתדרו לי, אבל שתי התנועות האלו פשוט החזירו אותי למקום בו אני חשה מוגבלת, ואחרים רואים את זה. זה מרגיש כל כך חשוף, כל כך פגיע, כל כך עלוב...
עכשיו כבר די. אני לא חווה את ההרגשה באותה עוצמה. אבל שמה, באותם רגעים, רציתי לפרוץ בבכי ואז למות.
לפני 14 שנים. 27 באפריל 2010 בשעה 21:58
