הייתי נערה יפה, בת למשפחה מהמעמד הגבוה, אך כזו שמאוד לא נעים לחיות בה. עם משרתים, ואבא שתלטן ומנייק. יש נבואה, שאם מישהו מסויים יענה לטלפון ביום מסויים, העולם יגיע לקיצו. אבא שומע את הנבואה, אך מתעלם, הוא לא מאמין בעל טבעי. ואז העולם מגיע לקיצו. לא מייד, יש זמן להתכונן.אפילו גבריאל ורפאל, המלאכים, מגיעים למפגש הכנה. אני מתחננת לפני גבריאל (או רפאל), שבחלום הוא בכלל אישה צעירה, לקחת איתי את קוויני. עקרונית אסור לקחת כלום ואף אחד לעולם החדש. היא לא מתלהבת. זה לא בדיוק לפי הנהלים, ואני קולטת בטלפתיה שהיא חושבת שקוויני היא לא בדיוק נשמה, כי לפי היהדות לבעלי חיים יש נפש אבל לא נשמה, זו רמה פחות גבוהה. אני מתעקשת שכן יש לה, ובסוף היא מתרצה. אך אבוי- קוויני נעלמה, ויש מעט מאוד זמן למצוא אותה... אך אל דאגה, כשיש לך קשרים בחלונות הגבוהים, דברים מסתדרים. אנחנו הולכות לאיזה מקום, ועולות הרבה מאוד מדרגות, כדי להגיע לשם. היא בוחנת אותי מהצד כדי לראות אם אני מתייאשת, המדרגות הן כמעט אינסופיות, אבל אני לא...המקום נקרא הגן של החיות האבודות, או משהו כזה. המלאכית הולכת לברר עניינים עם האחראים, אבל בינתיים אני קוראת וקוראת לקוויני, והיא יוצאת מתחת לאיזה שיח ובאה. יש לה קולר ורצועה, ומייד מתברר שהיא באה עם מישהו, שעכשיו היא שייכת לו. אבל מייד הוא אומר שהיא אצלו רק יומיים, ומסתבר שאבא שלי הרע פשוט ראה אותו ונתן לו אותה. הוא רצה להפטר ממנה. לא ברור למה הוא הביא אותה לגן החיות האבודות, אבל לא הייתה לו בעיה להחזירה לי. אני לוקחת אותה, ואז מגיע הרגע שעוברים לעולם האחר. אני מחבקת אותה, הכיסא זז ומרצד, ובוםםם... עוברים לעולם החדש. מסתבר שלמרות חששותינו, העולם החדש הוא הרבה יותר טוב. אנשים בו יותר טובים, הוא יותר יפה, והעתיד שלי בו יותר טוב. האבא נשאר מנייק, אבל קשה לו להיות קפדני וחומרני בעולם החדש, כי זה עולם עם הרבה פחות קדמה. הכל דשא וערכים הומניים.
אני נזכרת שעוד שנה אהיה בת 18 ואהיה חופשיה ממנו בכל מקרה.
מדי פעם קוויני נהפכת לגבר עם רעיונות, אבל אז אני נוזפת בה ואומרת לה: מה התפקיד של חיית מחמד? היא עונה לי: לאהוב ולהיות נאהבת. אז ווקשה, אני אומרת לה/לו, ומייד ה "גבר" הופך לאפלטוני. כשבא לי, אני פשוט משאירה אותה בצורתה הכלבית, אפילו שאז היא לא יכולה לדבר.
לפני 14 שנים. 10 ביולי 2010 בשעה 12:35
