סופרפוזיציה

אני עוד לא יודעת סופית, אבל יש סיכוי טוב שאתחיל בשבוע הבא סדנת מיכא"ל

http://michael.org.il/index.html


לא מוכר לרוב האנשים, נראה לי. גם אני אישית שמעתי על זה רק עכשיו. אבל בא לי טוב, להתחיל משהו חדש בדיוק אחרי שפרשתי מהלימודים ואני די שבורה. אני לא יודעת על כך הרבה, מה זה וכמה זה טוב, אבל בהרצאת המבוא המנחה (המ א ו ד יפה וכריזמטית) אמרה משהו על כך שמיכאל יכול להחזיר לאנשים את האמון בעצמם. אנשים שלא מאמינים עוד שהם יכולים, יכולים באמת להיות טובים במשהו. היא הביטה בי ואני כמעט בכיתי.


גיל 34 הוא גיל קריטי בהרבה מובנים. בכלל, כל עשור ה-30, בעיקר עבור נשים. יש לחץ אטומי, שהולך ומתגבר עם הגיל, להפוך ל "משהו", להסתדר בחיים וכל זה. כל כך הרבה דברים שצריך להספיק בזמן כל כך קצר. קריירה, ילדים, ואני בקושי הספקתי למצמץ, בקושי הספקתי להתרגל לעולם הזה ולחשוב איך להסתדר בו... וכבר. החיפזון וקוצר הזמן גורמים לי לערוג לפעמים לחיי נצח. פשוט לדעת שיש זמן, זמן בלתי מוגבל להתעשת על עצמך.


בינתיים, נדמה לי שהעצה הכי טובה והכי קשה ליישום, היא בדיוק זו שנתן דאגלס אדמאס ב "מדריך הטרמיפסט לגלקסיה: "בלי פאניקה!" אני צריכה לשנן את זה לעצמי כל הזמן. בלי פאניקה. לאט לאט. לוותר הרי תמיד אפשר, זו לא חוכמה.

יום- יום, שבוע- שבוע, יש לי תחושה של גורליות. ימים כל כך חשובים וגורליים לי, ולכולנו. לישראל ולעולם. המזרח התיכון מתלקח, ואין לאף אחד מושג מה יהיה מחר. רק... בלי פאניקה.