סופרפוזיציה

אתה יודע אומנויות לחימה. אני לא. אבל זו לא ממש חוכמה, כי אלף- אתה גבר ואני אישה, מה שכבר הופך אותי ליותר חלשה ובית- אני רוצה להפסיד. קשה לנצח בקרב כשהמוטיבציה היא להפסיד. אבל אתה לא פשוט מוריד אותי מתחתיך ומחזיק אותי בזמן שאני נאבקת. הו, לא. אתה מעוות את הגוף שלי בכל מיני דרכים שהן ממש כואבות, מפחידות ומהירות. די מהר בכל פוזיציה אני מתחננת שתפסיק. בייחוד כשאתה חונק אותי, אבל ממש. הקול שלי מצפצף כשאני מתחננת שתעזוב, וזה מבדר אותך. אני מחייכת לעצמי, חשה מושפלת ומאושרת כאחד. פשוט שמחה שזה מבדר אותך, נסיך אינדיאני שלי. אתה הרי לא ממש דום, ולכן אני ממש מתענגת על להוציא ממך את הרוע, את האלימות.
אני יודעת שזה קצת מפחיד אותך. אתה לא באמת רוצה לפגוע. אני לא מבין אותך- אתה אומר. הרי נתתי לך סטירה, ואת ניסית להחזיר לי! בוודאי שניסיתי, אני מסבירה, כדי לקבל שתיים, חזקות יותר. וחושבת לעצמי- כדי שאחת ולתמיד תעמיד אותי על מקומי. אבל אני לא אומרת, כי יש גבול לכמה אפשר ללחוץ על בן אדם בקטע הזה. הרי אם זה לא בא ממך, זה לא שווה.
אתה מזיין אותי מהר וחזק. אני מבקשת שתחזיק לי את היד. את הידיים, אני רוצה לומר, אבל אי אפשר לבקש ממך להתאמץ עד כדי כך. הרי יד אחת אתה מחזיק על המיטה, כדי לתמוך בעצמך. אתה מחזיק לי את היד כאילו אתה חושב שאני זקוקה לאינטימיות, לרומנטיקה שבזה. איך להסביר לך עכשיו שאני בסך הכל רוצה שתאנוס אותי? שתכריח אותי? שתכבוש אותי, בדרך העתיקה ביותר שבה גבר כובש אישה?

אחרי שהכל נגמר, אתה מכרבל אותי. לא נוח לי לישון ככה, ואני מנסה לזוז. רושמת לעצמי בסיפוק שאתה לא ממש נותן לי. מתישהו אני מסתובבת, ואתה מסתובב איתי, מושך אותי אליך ושם סביבי בתנועה רכושנית את הזרוע הענקית שלך. אתה נרדם, ואני נזכרת בכמיהה בסאבית כאן שסיפרה איך כל לילה הדום שלה קושר לה את הידיים מעל הראש, עד שבאמצע הלילה היא מתעוררת מכאבים בידיים, ורק אז הוא משחרר אותה. הפשטות שבזה. אני בטוחה שהיא לא יזמה את זה. זה בוודאי בא ממנו. הביטחון שבלדעת שהגבר שמולך דומיננטי בדיוק כפי שאת סאבמיסיבית, אולי יותר.
שזה עושה ל ו את זה, לקשור, להכריח, לרתק, להכאיב, להשפיל...

אתה אומר שאני שרוטה. אין ספק שאני חולה. אני יודעת את זה. אבל סאדו- מזוכיזם הוא מסוג המחלות שאתה לא ממש רוצה להרפא מהן. לחוות אותן כל כך הרבה יותר מענג.