לפני 13 שנים. 20 באפריל 2011 בשעה 9:34
אבד את הצפון בגללי, בשבילי.
אל תהיה לי אנמי.
צא מדעתך בשלי,
השתוקק להרוג אותי,
או לפחות להכות אותי,
עד אובדן ההכרה.
ואז-
קבל את מנחתי.
את ליבי.
את התמסרותי השלמה והמוחלטת.
תן לי להתפלש לרגליך,
אל תפחד.
אני מתחננת לפניך-אל תפחד,
מעוצמת תחנוניי-
מהתלות המוחלטת שלי בך,
מנכונותי להיות שלך לתמיד
ולגמרי-
עד המוות ובחזרה.
אל תפחד מאלימות רגשותיי,
אל תפחד ממני,
הרי בין כה וכה אני כחומר היוצר בידיך,
כי כך רציתי להיות,
כי כך ביקשתי להיות,
בכל נים ונים מנפשי.