לפני 13 שנים. 2 ביוני 2011 בשעה 19:04
וחשבתי... איזו דרך עצומה עשיתי. איזו דרך אדירה ועצומה. הפסיכולוגית שלי אומרת לי מדי פעם, אבל אני לא קולטת, שהיא עומדת משתאה.
איזו דרך עשיתי, ואיזו דרך ב"ה עוד אעשה. כל יום עוד צעד בעקבות הגורל. אני מתמסרת לגורל, ומקווה, מאמינה, שהוא ייקח אותי למקומות מופלאים.
החיים יכולים להיות דבר מוטרף לגמרי.
כשאנחנו מניחים מראש כל מיני הנחות, אנחנו לא מתמסרים. בדיוק כמו בסשן. כשאנחנו מנסים לשלוט, אנחנו לא מרשים לעצמנו להגיע לכל מיני מקומות שאיננו מסוגלים לדמיין לעצמנו. איננו מסוגלים לקחת את עצמנו אליהם לבד.
ככה גם בחיים. ככה עם הגורל. ריקוד שליטה עם הגורל, עם אלוהים.
אני מוכנה. אני מוכנה ללכת בעקבותיך. מי ייתן ותיקח אותי לגבהים ולאושר.
