לפני 12 שנים. 21 באוגוסט 2011 בשעה 17:23
הלכתי לסדנת כתיבה שלי. אף אדון לא יהרוס את סדר יומי!
(גם אם יצאתי מהעבודה שעתיים קודם כדי לבכות לי בשקט בבית...)
בדרך הוא התקשר. הוא נתן לי את מה שהייתי צריכה- הודאה והתנצלות.
וכן, לעולם לא אעניק את התמסרותי למי שמבטיח לי פחות מכבוד ויושר מוחלטים.
הפצע התחיל להסגר. אני אסופה. חיבקו אותי בסדנת הכתיבה. חיבקו אותי כאן. קיבלתי חיבוק טלפוני ממנו.
אני חזקה לאין שיעור, אישררתי את כבודי בעיני עצמי והבנתי עד כמה אני מוכנה להתמסרות.
אז אולי כל זה לא היה לשווא.
