אחד הבחורים שאני עובדת איתו הוא האמא והאבא של החננות. בחור שקט, תמיד מתנהג כיאות, עם ערכי מוסר והתנהגות סדורים. ת'כלס, בעיני הוא די מענטש, אבל סוג של עצוב ומדוכא תמיד. אולי כי העולם שסביבו כל כך מאכזב אותו... הוא לומד איזשהו מקצוע משעמם ובורגני, אבל ב ט ו ח. יצא לנו לשוחח קצת היום, על מחוזות... והוא סיפר לי על החלוקה למחוזות בארה"ב, ועל איך שלפעמים יש שריף אחד שעובד בכל היישובים והחוות במחוז, עובר מחווה לחווה, מיישוב ליישוב, ושומר על הכל... הוא כל הזמן חזר לנושא הזה והיה לו מין גץ כזה בעיניים... אף פעם לא ראיתי אותו מתלהב ממש ממשהו, אבל כשהוא דיבר על הנושא הזה הוא נראה כמעט שמח, ועורג כזה...
תגיד לי את האמת, אמרתי לו, אם היית יכול לבחור עכשיו, היית מעדיף להמשיך ללמוד את המקצוע שאתה לומד, ולהעשות X, או להיות שריף בארה"ב?
הוא חייך חיוך גדול. להיות שריף בארה"ב! אמר. כמעט חיבקתי אותו באותו הרגע.
זהו נצחון החלומות על המציאות.
לפני 12 שנים. 12 בספטמבר 2011 בשעה 16:40