ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סופרפוזיציה

כשנבדוק נגלה מה קורה בפנים.
לפני 13 שנים. 29 בספטמבר 2011 בשעה 16:48

טוב, יש שני סוגי סאביות- לפחות. אני שייכת לסוג שלא יכול לשאת את זה שדוחקים בו או מלחיצים אותו מהר יותר ממה שנכון לו. צריך לתת לי לקבוע את הקצב, לפחות לא למהר אותי.

אם אני מרגישה שתובעים ממני בטרם אני מוכנה- אני מתקפדת. הו, אני עשוייה לציית, מרוב פחד ורצון לרצות, אבל אחר כך אני אתחרט על זה ואוותר מצולקת.

בלוסום​(לא בעסק) - לקח לי כל כך הרבה זמן למצוא בתוכי את האומץ הזה לעמוד על שלי, לא להתקפל, להגיד ל-א. אבל לא רק מולם, אלא מול עצמי קודם כל. להסתכל במראה הפנימית שלי מול עצמי ולומר לעצמי - אני פה ל ה נ ו ת. קודם כל - זה. ובשביל שאני אהנה, יש דברים שאני לא מוכנה לעשות. כל קשר או מפגש יש את הדינמיקה שלהם. יש דברים שאני אעשה בקשר ארוך טווח, או לכל הפחות אנסה להתמודד איתם שם - אך בשום פנים ואופן לא במשהו מזדמן. ויש דברים, שלא משנה מה - אני פשוט לא עושה. לא משנה באיזה קשר או הקשר.
שורה תחתונה - לעשות מה שגורם לנו הנאה. אחרת למה אנחנו בכלל שם?
ואז, אחרי שגילינו את זה לעצמנו - עלינו למצוא את הכוח לתקשר את זה לבני זוגנו. ואם אנחנו מרגישות, שהוא לא קשוב מספיק - אז אולי כדאי שלא נהיה שם, כי זה לא כיף כשאת לא מוכלת..
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י