בתחילת דרכי בבדס"מ, הייתה לי בעיה עם המילה "רכוש". שבועיים אחרי שהגעתי לכאן, פגשתי את האדון הראשון שלי. בסוף הסשן הראשון שלנו, הוא אמר לי להכנס לפרופיל ולכתוב שאני רכושו, ולעשות את אותו הדבר בחתימה שלי.
למרות שמאוד רציתי להיות איתו בקשר, זה שיגע אותי. באתי מהעולם הונילי והייתי סופר- פמיניסטית. מה פתאום להיות רכוש? אני לא ר כ ו ש! מה אני- ספה? איזה חפץ דומם? אני בן אדם. המחשבה על כך העליבה והטרידה אותי. מה עוד שהוא דרש שאכתוב זאת גם בחתימה, כאילו אני מסמנת את עצמי. זה בייש אותי. בכל פעם שהגבתי למישהו- זה קפץ. באותו זמן, החתימות האלו גם היו יחסית נדירות כאן. היום יש הרבה יותר "רכוש". אז זה לא היה.
לקח לי זמן להתרגל לרעיון הרכוש ולהנות ממנו.
היום, אני במקום כל כך אחר, שזה מדהים. המחשבה על להיות רכוש גורמת לי אושר. להיות רכוש, להיות שייכת, משוייכת.... אני תוהה, מדוע זה אחרת היום. האם בגלל הניסיון שרכשתי? או אולי בגלל שאני כבר באה ממקום אחר.
למדתי לשלב את הבדס"מ בהווייתי, להפוך אותו לחלק ממני. למדתי לפשר בין החלקים השונים שבי, להשלים בינהם. לא לגמרי, אני לא יודעת אם אי פעם אקבל את זה לגמרי, אבל במידה רבה מאוד. למדתי שהפחדים העמוקים ביותר שלי, הגבולות הכי קשים שלי, הם לעיתים קרובות הפנטזיות הכי גדולות שלי.
למדתי שלהיות רכוש בדס"מי לא מאיים עלי, כי אני נותנת את הרשות לכך, רשות שאני יכולה לקחת, בדיוק כפי שלהיות משוייכת זה משהו שאני יכולה לתת וגם לקחת בחזרה.
אני שולטת בכניעותי. אני לא מניחה לאף שולט לכפות אותה עלי, ולכן, אני יכולה לתת הרבה יותר ממנה, כשאני בוחרת. אני יכולה להכנע הרבה יותר ממה שנכנעתי בעבר, כיוון שאני יודעת יותר להציב גבולות. במרחב הכניעה שיצרתי לעצמי, אני יכולה להכנע לגמרי.
סתם, מחשבות בדיעבד. מדהים לחשוב כמה השתניתי במהלך השנים. חבל שהפרופילים הישנים שלי מחוקים. מעניין אותי לקרוא שוב את הפרופיל הראשון שלי כאן. כולו היה מלא בגבולות והתנגדויות. והיום? אני יכולה פשוט לכתוב שהגבולות הם דינמיים, משתנים בהתאם למערכת היחסים. כשאני יותר חזקה, אני יכולה להרשות לעצמי להיות- הרבה יותר חלשה.
היום המילים "רכוש" ו "שייכות" הופכות לי את הלב, הבטן והכוס, ורק בצורה טובה. אני עורגת אליהן ללא שום אמביוולנטיות.
לפני 13 שנים. 19 באוקטובר 2011 בשעה 20:04
