לפני 13 שנים. 29 באוקטובר 2011 בשעה 16:55
הלחץ כופה עלי להסתכל למקומות מסויימים ולא לאחרים, להחמיץ, לברוח.. אולי אני פשוט צריכה להרפות, להפסיק לנסות לשלוט בהכל. אני מרגישה כמו אדם טובע שלא מפסיק לעשות תנועות היסטריות, במקום פשוט לצוף.
כל כך עייפתי. כבר לא אכפת לי כלום. נמאס לי להאבק. כמה אפשר? אני מותשת לגמרי, בכל מובן אפשרי.
אני מי שאני, איך שאני, וזה צריך להיות מספיק לכולם. זה מה יש. א י ן מה לעשות. אני לא רואה אחרים עושים שמיניות באוויר כדי להשביע את רצוני, כך שאני לא חושבת שגם אני צריכה.
Take it or leave it
אחחח, אני משעשעת את עצמי. רק אני מסוגלת לרוץ במעגלים סביב עצמי, לנסות להציל את העולם, ואז להחליט שפשוט נמאס, ולהתיישב על הקרקע באמצע.
