לפני 13 שנים. 2 בנובמבר 2011 בשעה 17:36
אצלי זה לא יוצא לי. בדרך כלל לא. אני לא מצליחה לדייק למילים, או שהמילים לא מצליחות לדייק לי.
אני לא מצליחה לגוון בקצב.
רוב הזמן, אני מוצאת את העסק פשוט מתסכל למדי.
כי אני רוצה לומר כל כך הרבה, להעביר כל כך הרבה, ולא מצליחה.
אבל אולי בעצם ככה נכון. אולי הכתיבה שלנו מייצגת את מי שאנחנו, ועדיין לא הגעתי לשם. למקום בו אוכל לומר משפטים ארוכים מבלי להעצר, לחשוב מחשבות מסויימות מבלי לפחד. לדבר מבלי לשתוק.
הכתיבה שלי בורחת ממני, וזו הדרך היחידה בה אני מצליחה להוציא אותה החוצה. כמו כלב ששוחרר לרוץ. אני מתקשה לשלוט בה. מתקשה להכתיב לה את רצוני.
כתיבה שלי- צייתי לי. התמסרי לי. שאפי להשביע רצוני. את יודעת שכך זה צריך להיות.
