לפני 12 שנים. 8 בנובמבר 2011 בשעה 20:35
רע לי. חרא לי. אני עצובה. רציתי למות. רציתי להשאר במיטה ולמות. חוץ מזה, כל הצד השמאלי של הגב והצוואר שלי תפוסים. אני בקושי מצליחה להזיז אותם. כדי לקום מהמיטה, אני צריכה להחזיק את הצוואר. אבל הכלבה שלי לא טיילה טיול ארוך היום. אז תפסתי את הלב שלי, ותפסתי את הצוואר, וקמתי והסתובבתי איתה שעה. עכשיו אני זורקת לה כדורים.
ילדים. לא חשוב כמה חרא לנו, אנחנו עדיין חייבים לדאוג להם.
