זה השבוע השני שאני הולכת להתפלל, תפילה ישראלית מיוחדת (אל תשאלו איזה זרם זה, גם הם לא יודעים:))
אני יודעת שיש בי רעב רוחני ואינטלקטואלי, שכבר יותר מדי זמן לא מקבל מענה. אני צריכה רוחניות- לנפש, ולימודים- לשכל. לכודה במירוץ היומיומי הזה, לפעמים אני שוכחת, או שמדוייק יותר- לא נותרים בי כוחות. כשאני מסיימת כל מה שאני צריכה לעשות, אני פשוט נרדמת לי.
אבל זה כיף. באמת. במניין הזה גם מאוד מקדמים את התקשורת בין המתפללים. יש ממש שלב שבו אומרים לך להסתובב ולהגיד שלום לכולם... ואני, שכל כך הרבה יותר נוח לי להתעלם מכולם, פשוט בגלל החרדה החברתית שלי, נאלצת לחייך לאנשים וללחוץ את ידם, ובתמורה- מקבלת את אותו הדבר! כל כך מוזר, פשוט לחייך ולקבל חיוך וקבלה בחזרה... נעים.
אני מקווה שאצליח להגיע לבית המדרש בעוד שבועיים. מקווה שזה בית מדרש אמיתי. שונאת ששוטפים לי את המוח בכל מיני אידיאולוגיות נסתרות, במסווה של... כבר לא יודעת איזה מסווה. מסווה של דת, מסווה של פלורליזם, תמיד דוחפים לך איזושהי אידיאולוגיה. ואני באה פשוט ללמוד, את הדבר האמיתי, ולא כיף לי שדוחפים לי פרסומות סמויות.
איך מספיקים? איך מצליחים לשלב לימודים ורוחניות עם כל מה שצריך להספיק בחיים? ואיך זוכרים גם את המטרות הגדולות בתוך ים המטרות הקטנות שצריך לצלוח מדי שבוע? איך רואים את היער מבינות כל העצים?
ומה איתכם? איזו רוחניות חשובה לכם, אם בכלל? איך אתם מקבלים משהו לנשמה? (במלעיל:))
לפני 12 שנים. 23 בדצמבר 2011 בשעה 19:26
