לפני 12 שנים. 2 בפברואר 2012 בשעה 23:06
תמיד תמיד יהיה עוד כלב אומלל שמשווע לעזרה.
בגלל זה אני לא עושה את זה הרבה. אני לא יכולה ולא רוצה לקחת על עצמי את העולם. עוד לא קוראים לי אטלס.
אבל פעם ב- נכנס לי מקרה מסויים ללב, ואז אני לוקחת אותו אישית.
סוליקו הוא מקרה כזה. אני מחכה עכשיו לשמוע אם אכן הפייסבוק חולל את התקוות שתלינו בו, והוא מצא בית. כל העסק של ההפצות והשיתופים במקרים האלו בנוי כמו בספר/ סרט "העבר את זה הלאה". אם כל אדם יפיץ לכמה שיותר אנשים, ומתוכם כמה שיותר יפיצו לכמה שיותר, בסוף המסר יגיע למי שיוכל לעזור.
ובעלי חיים הם תמיד הכי חסרי אונים. לאנשים יש מי שעוזר. לאנשים תמיד אכפת יותר מאנשים.
והחיות נשארות מאחור. בלעדינו הן אבודות.
עכשיו מחכים לשמוע מה קורה עם סוליקו.