סופרפוזיציה

ראיתי איזה שרשור שהוקפץ כאן לגבי שליטה בתזונת הנשלטת.

אני אגיד לכם את האמת, קצת נמאס לי מהרוח שנושבת כאן בשנים האחרונות, ואולי זה היה בעצם תמיד, ולא שמתי לב? איכשהו נדמה לי שבתחילת הדרך הקהילה כאן הייתה פתוחה יותר גם לשליטה שהיא פחות פוליטקלי קורקט.

ממה שהתרשמתי, אין את סגירות המחשבה הזאת, הפחד הנורא, בקהילות בחו"ל.


ואם הוא שולט לה בתזונה, בלבוש, בפיננסים, בלו"ז, אז מה?! מה אמורה להיות הבעיה בזה אם היא נהנית מזה? אולי אפילו מבקשת את זה בעצמה? למה הפחד הנורא?

האם היו מקרים בהם כוח כזה נוצל לרעה? כן. האם היו ויש מקרים בהם סוג שליטה כזה הוא למעשה סימן להתעללות? יותר מדי.

אבל זה כל ההבדל בין בדס"מ להתעללות! הסכמה מודעת!

השאלה היא עד כמה אנחנו מכבדים אנשים אחרים ואת זכותם, כבוגרים, להחליט על חייהם.
ואני חושבת שצריך להיות לנו הרבה יותר כבוד ממה שיש כרגע.

בכל מה שאנחנו עושים בבדס"מ יתכן שיהיו מקומות שנכווה ומקומות בהם נפצע. זו זכותנו כבוגרים וכאחראים על נפשנו ועל גופנו.

חלק מאיתנו ישארו במה שבעיני אנשים מסויימים כאן יחשב כאקסטרים, ובקהילות אחרות יחשב לנורמה.

לאחרונה אני פחות מתחברת לכאב, אבל בלב שלם- אני אוהבת שליטה מקפת. אני אוהבת שליטה בתזונה, אני אוהבת שליטה בפעילות ספורטיבית, לגמרי לא בטוח שאתנגד לשליטה גם בפיננסים שלי. אני פחות או יותר מוכנה לשקול את רוב התחומים של השליטה המקפת. למה? כי זה עושה לי כל כך טוב על הלב! כי זה גורם לי להרגיש בטוחה, רגועה, נאהבת. כי זה מגרה אותי מינית.

האם אני לא יכולה להרגיש את כל התחושות הללו ללא השליטה המקפת? יכולה. ודאי שיכולה.

אבל ככה אני אוהבת את זה י ו ת ר, וזו זכותי. לא נכנסתי לבדס"מ כדי להתבייש. באתי להשלים עם המיניות שלי במקום להתכחש לה, ולחגוג אותה במקום להתבייש בה (ציטוט של כלובי במקור).

ואולי המיניות שלי היא קצת אחרת משלכם. תעשו גם לי מקום.