לפני 12 שנים. 7 באפריל 2012 בשעה 15:18
ונדהמת מכמה תמימה הייתי, לפחות בנוגע לבדס"מ. וכן, גם בנוגע לגברים, שהרי הבדס"מ שלי מתרחש עם גברים.
שואלת את עצמי מה עדיף. להיות תמימה? היה גם אושר בכך. הייתה אופוריה. והייתה שפה משותפת עם תמימים אחרים...
האם הציניות, הראיה המפוכחת, משרתת אותי יותר? או אולי עדיף פשוט לדעת את האמת ולהתמודד איתה, גם אם זה פחות נעים?